avot-h297

בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
מסכת אבות, פרק ה', משנה ו' (חזרה):
עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן: פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף צְבָת בִצְבָת עֲשׂוּיָה:
הסברים (המשך):
ב:
כשקוראים בתורה אין אנו יכולים שלא להתרשם מהעובדה שלעיתים קרובות נראה כי הקב"ה גורם למשהו בלתי רגיל להתרחש ואנו קוראים להתרחשות הזו נס. במילון כך מגדירים נס:
אירוע שנראה כי לא ניתן להסבירו על פי חוקי הטבע ולכן מקורו נחשב כעל טבעי או אצבע אלוהים.
ג:
הרעיון שהקב"ה מתערב בדרכי הטבע הרגילים היה בעייתי מאוד בשביל חז"ל. החכמים ראו את חוקי הטבע הבלתי משתנים כמגלים את הודו של הקב"ה. לדידם, הקב"ה ברא את העולם; הקב"ה קבע את החוקים והסדרים שעל-פיהם היקום מתפקד, ואם באופן שרירותי כלשהו משהו מפריע לחוקים הללו נראה כי זה מכתים את גדולתו של הקב"ה ואת כול-יכולתו. ואף-על-פי-כן, החכמים היו חייבים להכיר בכך שהתורה מלאה במעשים נסיים: ביניהם כאלה שהם רבי-חשיבות ומשני-גורלות וביניהם כאלה שנראים לבעלי חשיבה פילוסופית כעומדים על גבול הגיחוך – אם הם לא עוברים את הגבול הזה.
ד:
כך שהחכמים נאלצו לעשות את היסודות הנסיים שבתורה לבעלי טבע שכזה שהתרחשותם לא תסכן את מעמדו של הקב"ה, בהשקפתם הדתית, כפוסק המוחלט של חוקי היקום הגשמי. ניתן לומר שישנם רק שני אירועים שהחכמים הכירו בהם כנס במובן המקובל של המלה: אירועים שנראים כבלתי ניתנים להסבר על פי חוקי הטבע, ולכן הם חייבים להיות מעשה שרירותי של הקב"ה. הראשון הוא מעבר בני ישראל בים סוף [שמות יד כא-כט]; השני הוא, כמובן, התגלות ה' במעמד הר סיני [שמות יט-כ]. בהשוואה לאירועים רבי החשיבות הללו מה על חכם לעשות עם אתון שמדברת ומתווכחת עם הרוכב עליה [במדבר כב כא-לד]? משנתנו מציגה ניסיון של החכמים לפתור את הדילמה הזו.
ה:
בין אם החכמים מקבלים את סיפור הבריאה כפי שהוא מסופר בפרק הראשון של התורה כאמת היסטורית או שהם מקבלים אותו כמדרש פילוסופי ובין אם לאו, אין לכך חשיבות לענייננו; שהרי בכל התייחסותם ל-'מעשה בראשית' הם מקבלים את המבנה המקראי, משתמשים בו ובונים עליו. כך שהיקום נברא על ידי הקב"ה בשישה ימים. מסקנה הנובעת מהצהרה זו היא העובדה שהעולם כפי שאנחנו מכירים אותו היום לא התהווה אלא בשניות האחרונות ממש של 'יום השישי' של הבריאה, ממש לפני כניסת השבת הראשונה; (וזאת מפני שהשבת מציינת את סוף תהליך היצירה ואת תחילת התפקוד הרגיל של העולם הטבעי).
ו:
במשנתנו החכמים רואים את כל האירועים המוזרים הטורדניים שבטבע המכונים נסים כ-'מובנים' בתוך מארג הבריאה ברגע האחרון ממש. נוכל, אולי, לדמות את מלאכת היצירה של הקב"ה לתוכנת מחשב: ברגע שהתוכנה גמורה היא אמורה לתפקד בסדירות מוחלטת על פי כל האפשרויות שהמתכנת חזה מראש. וכך, מה שלנו נראה כחריגות בטבע הם, בעיני חז"ל, אפשרויות שהבורא חזה מראש את הצורך בהן, והן הוכנסו למארג היקום "בערב שבת בין השמשות" – ממש ברגע האחרון של הבריאה לפני שכל מעשה הבריאה בא לסופו
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר [והנה סוף] יוֹם הַשִּׁשִּׁי: [רק אז] וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: [בראשית א לא – ב ג]
המשך יבוא.
דברי תורה
בבית המדרש הווירטואלי נוסף מדור חדש, מדור דברי תורה. במשך כמעט עשרים שנה כיהנתי כרבה של קהילת תורת חיים בהרצליה – עד שפרשתי לאחרונה לגימלאות. במשך אותן השנים נתתי אין-ספור דברי תורה בבית הכנסת, דברי תורה שהתקבלו באהדה ובעניין. נתבקשתי ליצור ארכיון של כמה מאותם דברי תורה עבור הקהל הרחב. בארכיון דברי התורה יש דבר תורה לראש השנה, ואי"ה יתווסף אילו דבר תורה ליום כיפור עד סוף השבוע.

לתנועה המסורתית