דף הביתשיעוריםAvot

avot-h292

נושא: Avot

Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל


מסכת אבות, פרק ה', משנה ד' (חזרה):

עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם וַעֲשָׂרָה עַל הַיָּם [ים סוף]. עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר [במדבר יד כב], "וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי":

הסברים (המשך):

טז:
הגענו לפעם השמינית שבה בני ישראל ניסו את סבלנותו של הקב"ה במהלך נדודיהם במדבר סיני. התורה [במדבר יא א-ג] מתארת את המקרה הזה בתמציתיות מירבית:

וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנֲנִים רַע בְּאָזְנֵי ה' וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה: וַיִּצְעַק הָעָם אֶל משֶׁה וַיִּתְפַּלֵּל משֶׁה אֶל ה' וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ: וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ ה':

במקרה הזה התורה אינה מזכירה מה הביא את העם להתלונן. בפרושו למשנתנו רמב"ם מציע כי מה שגרם לחרון האף האלוהי היתה העובדה שהעם שוב תהו האם הקב"ה באמת 'משגיח עליהם ודואג להם'. לי נראה שהסבר זה הוא בעייתי למדי ומתאים יותר למקרה הקודם. שם, כפי שראינו ב-אבות 291, הסבר יד, העם שאלו "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן?". לי נראה שהסבר סביר יותר הוא שהתלונה קשורה למקרה הבא, ורק הצורך של החכמים לגלות עשרה "ניסיונות" הוא שיצר חיתוך מלאכותי. יתכן והם היו משיבים שהתורה אומרת במפורש שהמקרה הזה קרה במקום בשם תבערה ושהמקרה הבא התרחש בקברות התאווה [במדבר יא לד].

יז:
זה מביא אותנו למקרה התשיעי, שמסופר בתורה מיד אחרי המקרה הקודם. קצה נפשו של העם לאכול רק מן, "לחם מן השמים", ודרשו תפריט מגוון יותר:

זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים: וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ: [במדבר יא ה-ו]

תגובתו של הקב"ה לתלונה זו היא לספק בשר בצורת שלווים. אך התגובה לא באה ברוח טובה. משה מצווה לומר לעם כפוי הטובה שהקב"ה אכן יספק להם בשר, אבל

לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם: עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת ה' אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם: [במדבר יא יט-כ]

כשהשלווים מגיעים העם מתנפל עליהם ברעבתנות. תגובתו של הקב"ה מיהרה לבוא:

הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף ה' חָרָה בָעָם וַיַּךְ ה' בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד: וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה כִּי שָׁם קָבְרוּ אֶת הָעָם הַמִּתְאַוִּים: [במדבר יא לג-לד]

עלינו לציין שהתורה אומרת "ואף ה' חרה בעם". זה דומה מאוד למקרה הקודם, זה שבתבערה, שלא הוסבר אז. יתכן ויש כאן שילוב של שתי מסורות נפרדות.

יח:
המקרה העשירי מחזיר אותנו למשנתנו. משה שולח צוות ריגול לבדוק את הארץ המובטחת. דיווחם המייאש דוחה את הכניסה למחוז חפצם בשני דורות. העובדה שהעם קיבל את הדו"ח השלילי של המרגלים מצביע על כך שלא היה להם בטחון בקב"ה, למרות כל מה שעשה למענם מאז יציאת מצרים. מעשה אחרון זה של כפיות טובה הוא זה שדוחף את הקב"ה פעם נוספת להתייאש מהעם הזה ולשקול את השמדתו. ופעם נוספת משה מתערב. התוצאה של התערבותו מתוארת התורה [במדבר יד כ-כג] כך:

וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ: וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ: כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי: אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ:



דילוג לתוכן