avot-h291

השיעור היום מוקדש ע"י אידי פרידמן
לזכרה של אמה,
סימה פולייר, סימה בת עוזר ז"ל.
יום האזכרה חל היום, ז' באלול.

יב:
הפרט האחרון במשנתנו עוסק בעשר הפעמים שבהן אבותינו ניסו את סבלנותו של הקב"ה במהלך נדודיהם במדבר סיני. בסקירתנו את עשר הפעמים הללו הגענו למקרה החמישי.

יג:
לחמישי מבין עשרת הניסיונות את סבלנותו של הקב"ה יש קשר הדוק עם הרביעי, מאחר ושניהם עוסקים בנס של הספקת המן. בהסבר יא שבשיעור הקודם [אבות 290] ראינו שלמרות ההוראות שהעם קיבל כי את כל המן שנאסף בכל יום יש לאכול בו ביום ואין להשאיר ממנו עד למחרת, חלק מהעם לא ציית להוראה. אך זה אינו אי הציוות היחיד בהקשר של המן. משה ציווה את העם שבכל יום שישי עליהם לאסוף כמות כפולה של מן, מפני שיום המחרת הוא "שבת לה'", יום בו הקב"ה לא יספק מן. רוב העם, כמובן, ציית לפקודתו של משה. אך אנו גם קוראים [שמות טז כז] כך:

שזה מהווה ניסיון לסבלנותו של הקב"ה מתבהר מתגובתו של הקב"ה לאי-ציוות הזה:

יד:
העם נוסע כעת עמוק יותר אל תוך המדבר, ופעם נוספת, כמו במרה [ראו אבות 290, הסבר ט], הם מתלוננים על כי אין להם מים לשתות. שזו אינה תלונה של עם הגווע מצימאון אלא של אנשים וכחניים אנו רואים מתגובתו של משה לתלונתם:

זה המקרה בו נאמר למשה להכות בסלע במקלו ומים פרצו ממנו. טבעו של המקרה מובהר הן על ידי השם שניתן למקום בו הוא קרה והן על ידי התאור של מניעי העם:

טו:
כעת אנו מגיעים לפעם השביעית שבה אבותינו ניסו את סבלנותו של הקב"ה, והמקרה הזה הוא המוכר מביניהן. אותו העם שרק שבעה שבועות קודם לכן ראה את רדת שכינה על הר סיני וקבל עליו את מלכותו של הקב"ה פונה עכשיו אל אהרון עם בקשה מתועבת:

מורת רוחו של הקב"ה – אם נתאר את תגובתו בהמעטה מירבית – היתה כל כך גדולה עד כי התכוון להשמיד את העם (זרעו של אברהם) שכשלו ולהתחיל מחדש, עם עם חדש, מזרעו של משה. רק התערבותו הבהולה של משה למען העם הסיט את הזעם האלוהי.

המשך יבוא.