דף הביתשיעוריםAvot

avot-h288

נושא: Avot

Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל


מסכת אבות, פרק ה', משנה ד':

עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם וַעֲשָׂרָה עַל הַיָּם [ים סוף]. עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר [במדבר יד כב], "וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי":

הסברים:

א:
פרק ה' ממשיך עם סקירה מעין-היסטורית מנקודת מבט מדרשית. מאדם הראשון החומר ממשיך לנח ודור הפלגה ואז לאברהם אבינו. כעת הגענו לצאצאיו של אברהם. כפי שנחזה בברית בין הבתרים [ראו אבות 284] צאצאיו של אברהם התרבו עד מאוד אך הם גם נשתעבדו לפרעה מלך מצרים. בברית בין הבתרים הקב"ה מבטיח לאברהם שיגיע מועד בו הוא ישפוט את המצרים ויפעיל לחץ שיבטיח את שחרור בני ישראל.

ב:
במבט ראשון אפשר לחשוב שעשרת הנסים שנעשו לבני ישראל במצרים היו עשר המכות, עשר הפורענויות שתוארו באופן כל כך גרפי בששה פרקים [ז-יב] של חומש שמות. בכל שנה, בשולחן הסדר, אנו סוקרים אותם בתמציתיות:

דָּם. צְפַרְדֵּעַ. כִּנִּים. עָרוֹב. דֶּבֶר. שְׁחִין. בָּרָד. אַרְבֶּה. חֹשֶׁךְ. מַכַּת בְּכוֹרוֹת:

אך לא כל האירועים הללו הרשימו את המצרים, אותם היו אמורים להרשים. לדוגמה, ניקח את המכה הראשונה, הפיכת מי היאור לדם. קראנו כי [שמות ז כ-כב]:

וַיַּעֲשׂוּ כֵן משֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם: וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה':

אם חרטומי מצרים יכלו לשכפל את התופעה היא לא יכלה להיות כל כך מרשימה בתור נס.

ג:
לי נראה שיהיה טוב יותר לשים לב במיוחד ללשון המדויקת של המדרש שבמשנתנו. הנסים נעשו לאבותינו (ולא למצרים). במקרה של כמה מהמכות הנס בשביל בני ישראל ברור יותר. לדוגמה, אנו קוראים [שמות י כא-כג]:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חשֶׁךְ: וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלשֶׁת יָמִים: לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם:

הנס היה בעובדה שמכול הפורענויות שבאו על ארץ מצרים אף אחת לא השפיעה על בני ישראל אלא על המצרים בלבד.

המשך יבוא.

שאלות ותשובות:

ב- אבות 285 ראינו כיצד אברהם אבינו ושרה אמנו ניסו להבטיח צאצא באמצעות באת כוח, הגר המצרית. יעקב חיניץ מעיר הערה מעניינת מאוד:

האם אין זה מפתיע ממבט ההלכה הפוסקת שהזהות היהודית נוצרה על ידי האם היהודית, והנה פתאום אבי האומה והאמה של האומה מוכנים להמשיך את קיום האומה על ידי אמה שהיא לא יהודיה. יכולים לטעון שכל זה מתרחש לפני מתן תורה ולכן פרטי ההלכה לא חלים על האבות. ואמנם ישנה מחלוקת בגמרא אם האבות נחבשים כבני ישראל או כבני נח. זאת אומרת שלפני מתן תורה נמצאת רק זהות לאומית אבל לא זהות דתית. ולפי מונח זה נהפכים בני ישראל ליהודים בסיני על ידי תהליך הגיור. מעניין שהרמב"ם מתאר את התהליך שכולל מילה, טבילה, קורבן וקבלת מצוות לפי הדוגמא של מה שקרה בסיני.



דילוג לתוכן