avot-h286

כ:
הן רמב"ם והן הרב עובדיה [ראו אבות 282] מסכימים בעניין הניסיונות הנותרים של אברהם. הפריט הבא ברשימתם המשותפת הוא מילה בגיל מופלג. התורה [בראשית יז כד] מספרת לנו שאברהם היה בן תשעים ותשע שנים כאשר הוא קיבל וקיים את הציווי על המילה [בראשית יז ט-יד]:

כך, ברית המילה נקרא גם בריתו של אברהם אבינו מפני שהוא הראשון שחובה דתית בסיסית זו נגלתה לו והוא גם הראשון לקיימה.

כא:
במהלך הדורות מילת זכרים נחשבה כאות פיזי לברית לאומית בין הקב"ה ובין עם ישראל. בזמנים קדומים יותר בני עמנו היו מודעים מאוד לכך שחלק מהעמים שסבבו אותם – הפלשתים לדוגמה – היו ערלים, והם ראו בזה סימן לנחיתותם הרוחנית, סיבה ללעג דתי. (דוד לועג לגולית ואומר עליו: "הפלשתי הערל הזה כי חרף מערכות אלהים חיים" [שמואל א יז כו, לו]. ובישעיה נב א הנביא מבטיח לירושלים "כי לא יוסיף יבוא בך עוד ערל וטמא". אפשר להביא עוד דוגמאות רבות.) רק כאשר פגשו היהודים בני אירופה התחילה הגישה הזו להשתנות. דנו בצעדים שחז"ל נקטו כדי להגן ולשמור על ברית המילה מהמתייוונים שרצו לבטל מצוה זו. ראו אבות 184 וגם אבות 185.

כב:
הניסיון הבא, סבל בידי מלך גרר, מתייחס למקרה המתועד בבראשית כ. הסיפור דומה מאוד לזה שכבר סופר בפרק יב ושתואר על ידינו ב-אבות 283. אנשי ביקורת המקרא, כמובן, מניחים שסיפור זה, המופיע בסה"כ שלש פעמים בחומש בראשית בצורות שונות, הוא שילוש של מקורות. לשיקול זה אין כל השלכות על דיוננו כאן. למען השלמות הבה נציין ששלושת מראי המקום לסיפור הזה הם בראשית יב י-כ (אברהם, שרה ופרעה מלך מצרים); בראשית כ א-יח (אברהם, שרה ואבימלך מלך גרר); בראשית כח א-יא (יצחק, רבקה ואבימלך מלך גרר).

כג:
הניסיון הבא, הצורך לגרש את הגר וישמעאל מביתו של אברהם כבר תואר לנו. ראו אבות 285.

המשך יבוא.

ב-אבות 283 הזכרנו כי אֵל היה אליל כנעני. רונן לאוטמן שואל: כיצד אנו יודעים כי "אֵל" היה שמו של האליל, ולא שם עצם שווה ערך ל-"אללה" בערבית?

אני משיב:

ב-1928 בוצעו חפירות ארכאולוגיות באתר הסורי שנקרא ראס שמרה. החפירות גילו את העיר הכנענית העתיקה אוגרית בשלמותה על ארמונותיה וספריותיה. העיר הכנענית שגשגה במהלך אמצע האלף השני לפני הספירה. מלוחות החימר שבספריית העיר אנו למדים על הדת הכנענית. בקיצור נמרץ, הדת האוגריתית התרכזה באל העליון, אֵל, "קונה שמים וארץ". אלים חשובים אחרים היו הדד ("מלך השמים", ידוע גם בשם בעל, דהיינו "האדון"), אשרה (אחותו), ים (אל התוהו הקדמוני, סערות, הרס ואובדן) וגם מות (מוות). הכתבים האוגריתיים סיפקו למלומדים שפע של חומרים על דתם של הכנענים.

באתר ארכיאולוגי אחר שנחפר נתגלתה העיר העתיקה אֶבְּלָה ששגשגה במהלך סוף האלף השלישי לפני הספירה. גם כאן אנו מוצאים שפע של אלים כנעניים. ושוב, האל העליון הוא אֵל. מאוחר יותר בנו בעל תפס את מקומו (כפי שזאוס תפס את מקומו של כרונוס במיתולוגיה היוונית).

ברור אם כן שהשם "אֵל" הוא מונח עתיק מאוד של העמים השֵמיים לאלוה שאומץ והותאם בדתות שמיות שונות מאז ועד היום – כולל דת ישראל. (אללה היה שם של אל ערבי הרבה לפני לידת האיסלאם.)

עקב התחייבויות אישיות ייתכן מאוד שהשיעור הבא בסידרה זו יהיה ביום 7 באוגוסט.