avot-h277
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
מסכת אבות, פרק ד', משנה כ"ז (חזרה):
רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:
הסברים (המשך):
ו:
קנאה (המאפיין הראשון שמוזכר במשנתנו) מציין אי שביעות רצון שמכרסמת בתוכנו ושנגרמת כשאנחנו רוצים משהו שלמישהו אחר כבר יש – יהיה זה רכוש חומרי, תכונה אישית או מצב רוחני כלשהו: כל דבר שבבעלות הזולת. תאווה, לעומת זאת, אינה תלויה ברכושו של אדם אחר. תאווה היא אי שביעות רצון מכרסמת שנולדת בתוכנו כאשר אנו רוצים משהו – כל דבר – שאין לנו. כאשר היא מרוסנת כראוי תאווה יכולה להיות תכונה חיובית מאוד. המדרש [בתי מדרשות ב' י"ג ה'] רואה אפילו בתאווה מינית תכונה הכרחית וראויה בטבע האדם מפני שבלעדיה לא ייולדו בני אדם.
ז:
אך כאשר התאווה המכרסמת נותרת ללא רסן היא יכולה להיות הרסנית. התורה [במדבר יא ד-ו] מספרת כיצד אנשים עם תאווה בלתי נשלטת גרמו להרס רב בבני ישראל במדבר:
וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר: זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים: וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ:
משה, ביאושו, מתלונן בפני הקב"ה:
מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה: לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי: וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי: [במדבר יא יג-טו]
אך הקב"ה מבטיח לעם כפוי הטובה בשר לאכול:
וְאֶל הָעָם תֹּאמַר הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר כִּי בְּכִיתֶם בְּאָזְנֵי ה' לֵאמֹר מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר כִּי טוֹב לָנוּ בְּמִצְרָיִם וְנָתַן ה' לָכֶם בָּשָׂר וַאֲכַלְתֶּם: לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם: עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת ה' אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם: [במדבר יא יח-כ]
ואז הקב"ה מספק את הבשר – שלוים – והעם מתחיל לטרוף אותם בתאוותנות כזו שמעוררת את רוגזו של הקב"ה:
וַיָּקָם הָעָם כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלַּיְלָה וְכֹל יוֹם הַמָּחֳרָת וַיַּאַסְפוּ אֶת הַשְּׂלָו הַמַּמְעִיט אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁטוֹחַ סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה: הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף יְהֹוָה חָרָה בָעָם וַיַּךְ יְהֹוָה בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד: וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה כִּי שָׁם קָבְרוּ אֶת הָעָם הַמִּתְאַוִּים: [במדבר יא לב-לד]
שם המקום, קברות התאווה, אומר הכול.
ח:
חז"ל היו מודעים לכך שתאווה יכולה להתחיל מדבר קטן, אך אם לא מרסנים אותה היא תתפתח ותגדל לממדי ענק. בגמרא [סנהדרין צ"ט ע"ב]
אמר רבי אסי: יצר הרע [בהקשר זה – תאווה] בתחלה דומה לחוט של כוביא [חוט דק מאוד] ולבסוף דומה לעבות [לכבלים של] העגלה.
המשך יבוא.
שאלות ותשובות:
ישנה הערה נוספת שהגיעה אלי בעניין כפירתו של אלישע בן אבויה. יפתח שפיר כותב:
נראה לי שהדיון המתנהל בשבועות האחרונים על אלישע בן אבויה, סובב סביב הציר של בעד ונגד דעתו של מילטון סטיינברג על אלישע… אבל יש דעה אחרת: פרופ' יהודה ליבס פרסם ספר שלם, שכולו מחקר מדעי על אלישע. הספר "חטאו של אלישע" (ירושלים: אקדמון, 1990) טוען שחטאו האמיתי של אלישע לא היה הכפירה, לא הצדוקיות, ולא היווניות ולא (מה שהרבה חוקרים סבורים) הדואליזם הגנוסטי – אלא חטא עמוק בהרבה – חטא ההיבריס [גאווה יתירה]. הוא החטא, שלטענתו של פרופ' ליבס, שגרם לבת הקול להגיד "שובו בנים שובבים, חוץ מאחר".. פרופ' ליבס מנתח בפרוט רב את כל המקורות לסיפורים על אלישע (במשנה ובתלמודים), כולל הסיפור הידוע ממסכת חגיגה פרק ב' על ארבעה שנכנסו לפרדס (וגרסאותיו השונות בירושלמי, ובמדרשים אחרים), הסיפור על אלישע והזונה, ועוד. אין זה סיפור בדיוני, אלא מחקר. מסקנותיו שונות מאוד מן המקובל וכנראה גם עוררו מחלוקת, אבל טיעוניו מנומקים היטב, וגם השוללים את דעתו יצטרכו להתמודד עם נימוקיו.
אני משיב:
גדעון וויס כבר הזכיר את הספר הזה. ראו אבות 275.
הדיון בנושא זה כעת סגור.
עמוד הבית |
חיפוש בארכיון |
ארכיון של מסכת אבות |
הרשמה וביטול הרשמה |
הקדשת שיעור
זאת הכתובת לשאלות, הערות, הארות, ובקשות. אם המסר שלך יופיע באחד מהשיעורים הוא יופיע תחת שמך;
אחרת נא לכתוב במסר שלך באופן ברור "לא לפירסום".
בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שלישי וחמישי.
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שני.
עבור שיעורים אלה אין תשלום וכך יהיה גם בעתיד.
אם שיעור זה או אחר הסב לך הנאה נא לשקול את האפרשות לבצע תרומה מקוונת ומאובטחת לתנועה המסורתית, שמעניקה חסות לשיעורים של בית המדרש הווירטואלי. נא להקפיד ולציין שתרומתך היא עבור "בית המדרש הוירטואלי" בתיבה המכונה "My Gift Allocation". כל התרומות לבית המדרש הוירטואלי מעניקות הקלות במס.
נא להשתמש בקישורית זו כדי להגיע ל-טופס תרומה
לתנועה המסורתית.