avot-h253

בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
מסכת אבות, פרק ד', משנה י"ז (חזרה):
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם: כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן.
הסברים (המשך):
כב:
ובכן, שלושת הכתרים שניתן לשער שרוב בני האדם מכבדים ואפילו חומדים: כהונה, מלוכה ותורה. אולם חקירתנו עד כה הראתה כי אין אפילו אחד מהכתרים האלו שמבטיח יושר אישי. לעיתים קרובות מדי חבישת הכתר היא היא שמדגישה את הפגמים באישיות של הלובש. רבי שמעון בן יוחאי אומר כעת כי יש כתר אחד שמעל לכל הכתרים שבני אנוש על פי רוב חומדים: כתר שם טוב.
כג:
אפילו רואה השחורות, מחבר מגילת קהלת, היה צריך להודות ש-"טוב שם משמן טוב" [קהלת ז א] – אפילו אם הפסימיזם שלו מכריח אותו מיד להוסיף "ויום המות מיום היוולדו". הגמרא [ברכות י"ז ע"א] מציינת ש
רבי יוחנן כי הוה [היה] מסיים ספרא דאיוב [ללמוד ספר איוב] אמר הכי [כך]: "סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה, והכל למיתה הם עומדים. אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם."
כד:
כך יוצא שתמצית הוראתו של רבי שמעון במשנתנו הוא שיעור על המצוינות של אופי אישי בהשוואה לכבוד נרכש. הכתר הוא סמל לעליונות, ואת הדימוי אפשר בקלות ליישם לכל דירוג של מעמד או אישיות. כהונה ומלוכה הן סוגי כבוד הניתנים לבני אדם ללא התייחסות לאופי שלהם. אפילו כתר של תורה, תהילתו של מורה גדול, ייתכן ויעלה על הדעת שיירכש על ידי אחד שאינו ראוי באופן אישי. אך כתר שם טוב הוא שבח הניתן על שווי אישי ואישיות ישרה, והוא טוב מכל האחרים מפני שהוא היחיד שהינו הכרחי.
כה:
הרב שמשון רפאל הירש [1888-1808] היה, ככלות הכול, מייסדה ומחברה של האורתודוקסיה המודרנית. בפרושו למשנתנו הוא מרחיב:
כתר שם טוב עולה על שלושת האחרים, ראשית בגלל העובדה שהוא נמצא בהישג ידו של כל אחד ואחד, ללא יוצא מהכלל; ושנית, מפני שכל האחרים חסרי ערך אם הם אינם קשורים לכתר שם טוב. כל אחד משלושת הכתרים יכול להיקרא 'כתר' לאמיתו של דבר רק כאשר הלובש אותו ראוי גם לכתר שם טוב … יתכן גם כי "עולה על גביהן" פירושו ש-"כתר שם טוב" צריך להיות קשור לכל האחרים.
שאלות ותשובות:
בשאלות ותשובות ל-אבות 250 קראנו את הערותיו של יעקב חיניץ על קפיטליזם. בין היתר הוא כתב:
הביקורת של רבי שמעון בר יוחאי על התרבות הרומאית, בכך שהוא טוען שהם עשו זאת מסיבות אנוכיות וחומריות, עומדת בניגוד לבסיס של הקפיטליזם המודרני. דווקא האנוכיות והרווחיות הם שנחשבים לכוח מניע, טוב ומהימן, שמאחורי הקדמה, התעשייה ושגשוג…
מרק אוסלנדר כותב:
ההפשטה המוגזמת הזו של התיאוריה של קפיטליזם היא השורש של פגיעות רבות ורעות בעולמנו המודרני. Adam Smith הראה שאפשר לרתום אינטרס עצמי כדי לספק קידמה כלכלית כשהוא כפוף ל מערכת כלכלית מסויימת. עובדת מפתח של מערכת זו הוא שלאלו הפועלים מתוך אינטרס עצמי לא יהיה כוח פרט לכוח ליצר או למכור טובין! משטר טוטליטרי הפועל מתוך האינטרס העצמי של שליטיו, או תאגיד מונופוליסטי הפועל מתוך אינטרס עצמי של מנהליו, אינם ממלאים את ההנחות המקדימות של Adam Smith, ולא מן ההכרח יפעלו לטובת האינטרס של החברה כולה, כפי שידוע לנו מניסיון.
לתנועה המסורתית