avot-h252

יח:
'כתר' של תורה הוא גם הראשון וגם האחרון משלושת ה-'כתרים' שהוזכרו ברישא של משנתינו. הוא הראשון, כמובן, מפני שבאופן תיאורטי ראשיתו בסיני. ואולם, מנקודת המבט של המחקר המודרני 'כתר' התורה הוא האחרון להופיע ביהדות.

יט:
בביטוי 'כתר תורה' רבי שמעון, בעל משנתנו, מבקש לציין את תלמידי החכמים ותלמודם. ממש בתחילת לימודנו את מסכת אבות ציינו [אבות 006 הסבר 23] שמהפכה גדולה אך שקטה התחוללה במהלך המאה הרביעית לפני הספירה. בסוף תקופת המקרא הכוהנים הם עדיין המלמדים ומנהלים את היהדות; ואולם, ברבע האחרון של המאה הרביעית הופיעו יריבים לעליונותם: החכמים. בפעם הראשונה בהיסטוריה היהודית כל אחד יכול היה להיות למורה של תורת הקב"ה, ולא משנה מי היה אביו. ואכן, כאשר הגמרא דנה בסדר הקדימות [הוריות י"ג ע"א] היא קובעת:

כ:
בעיני החכמים הכבוד של תלמוד תורה הוא הכבוד הגדול ביותר שאליו יהודי יכול לשאוף, גדול מהכהונה או מהמלוכה. יותר ממאה שנים לאחר רבי שמעון בן יוחאי, אנו מוצאים שהאמורא הארץ-ישראלי, רבי יוחנן, כמעט חוזר על הרעיון של רבי שמעון [יומא ע"ב ע"ב]:

אך כעת הוא מוסיף רעיון נוסף. הרעיון הזה הוא, כפי הנראה, תשובה מוחצת לעובדה שרבים שאינם חכמים הטילו ספק בכך שתלמוד תורה הוא כבוד גדול יותר הן מהכהונה עם הטקסיות המרשימה שלה והן מהמלוכה עם כל סמכויות הביצוע שלה:

כא:
ואולם, אפשר שחכם לא יעמוד בקנה המידה של דמות מופת למעלות המוסריות. אף-על-פי שמטבע הדברים מקורותינו אינם מספקים לנו דוגמאות רבות של רבנים שהתנהגו באופן מביש, ודאי היו כמה שהתנהגו כך. הואיל ובמקורותינו נרשמו דברי החכמים והואיל והמקורות הללו חוברו על ידי החכמים עצמם לא מפתיע שה-'עשבים השוטים' נוכשו מה-'דשא'. ואולם, 'עשב' אחד, מפורסם מאוד – לפחות מנקודת מבטם של החכמים – אכן נכלל, כפי שנראה כשנגיע למשנה כ"ד של פרקנו.

המשך יבוא.

לעמיתי, מרטי ברמן, יש שאלה לגבי רבי שמעון של משנתנו:

רוב בני זמננו, כמוך, קוראים לחכם רבי שמעון בר יוחאי ולא בן יוחאי. ואולם, לי נראה שרוב ההתייחסויות בתלמוד הן לבן יוחאי. האם ה-בר הוא השפעה של הזוהר או משהו אחר?

אני משיב:

נכון מאוד כי במקורותינו הקלאסיים כמעט תמיד ניתן לרבי שמעון הכינוי "בן יוחאי", ולא המקבילה הארמית "בר יוחאי". חיפוש אלקטרוני מהיר של מקורותינו מניב את המידע הבא:

בספרות התנאית "בן יוחאי" מופיע 7 פעמים בעוד ש-"בר יוחאי" מופיע רק פעם אחת. בספרות האמוראית "בן יוחאי" מופיע 66 פעמים בעוד ש-"בר יוחאי" אינו מופיע כלל. באסופות המדרשים "בן יוחאי" מופיע 122 פעמים ו-"בר יוחאי" מופיע רק 3 פעמים. לפי זה נראה כי במקורותינו הקלאסיים קראו לחכם "בן יוחאי" ולא "בר יוחאי".

ואולם, אם נבדוק את ספרות ספר הזוהר אנו נמצא חלוקה יותר שווה: "בן יוחאי" עדיין מוזכר (33 פעמים) אך ל-"בר יוחאי" יש אזכורים רבים (24 פעמים).

אין לי מושג מה להסיק מהנתונים הללו!