avot-h241

יא:
רבי מאיר הודח לתקופה קצרה מתפקידו בסנהדרין. כיצד ומדוע זה קרה סיפור עצוב שמראה לנו שלא כל החכמים יכלו להביא את עצמם לעשות באופן מלא את אשר לימדו אחרים. קודם עלינו לזכור שרבן גמליאל הודח מנשיאות הסנהדרין על שנסה לנהוג ביד רמה בשאר החכמים. (הסיפור הובא (באנגלית) ב-ברכות 023.) זה היה בסוף המאה הראשונה ובתחילת המאה השניה. המאורעות שעל אודותיהם עלינו לספר כעת התרחשו לקראת המחצית השניה של המאה השניה.

יב:
רבן שמעון בן גמליאל (בנו של רבן גמליאל) כעת הוא נשיא הסנהדרין המחודשת (פעילותה הופסקה במהלך רדיפות אדריאנוס). כפי שלמדנו ב-אבות 025, לנשיא הסנהדרין היה תמיד אב בית דין כסגנו. ואולם, הוחלט שלרבן שמעון בן גמליאל יהיו שני סגנים. רבי נתן מונה לאב בית דין ורבי מאיר מונה לחכם. (יתכן שבהסדר הזה היה יותר מרק רמז ל-"משרות לחבר'ה".)

יג:
בתחילה שלושת ראשי הסנהדרין זכו לכבוד שווה. הגמרא [הוריות י"ג ע"ב] מספרת לנו שכל אימת שהיו נכנסים למליאת הסנהדרין כל הנוכחים עמדו על רגליהם כאות כבוד. יום אחד רבי נתן ורבי מאיר נעדרו שניהם מהמליאה; למחרת, כשנכנסו לישיבה, הם גילו שבהעדרם תיקן רבן שמעון בן גמליאל תקנה חדשה שלפיה רק לנשיא הסנהדרין בעצמו יינתן אות הכבוד הזה. (יתכן והתקנה הזו של רבן שמעון בן גמליאל נבעה מקנאה אנושית; אך יתכן, גם כן, שהיא היתה תוצאה של ראית צורך לחזק את מרות הנשיא בזמנים קשים מאוד.)

יד:
רבי נתן ורבי מאיר זממו להביא להעברת רבן שמעון בן גמליאל מתפקידו. (שוב, יתכן שפעולתם נבעה מקנאה וכעס; אבל לא פחות סביר שהם דאגו שרבן שמעון מתחיל להראות סימנים הדומים לעריצות הנשיאותית שהובילה להדחה של אביו.) תוכניתם היתה מבישה מאוד. הם הסכימו שביום המחרת הם יציעו שרבן שמעון בן גמליאל ידרוש על המסכת הסתומה מאוד 'עוקצין', כי "הוא לא יודע את החומר ההוא". ואולם, תוכניתם סוכלה מפני שרבן שמעון שמע עליה והוא למד את מסכת עוקצין כל הלילה וביום המחרת הוא נתן דרשה מכובדת למדי.

טו:
נראה כי הסנהדרין הפכה די לוונטינית בהסדריה, עם קליקות ומפלגות שהתחרו אחת בשניה. רבן שמעון בן גמליאל שמע על התוכנית להפילו מאחד מתומכיו. כעת, כמובן, הוא דרש שרבי נתן ורבי מאיר יפוטרו. הסנהדרין נענתה. ואולם, שני החכמים הללו היו ללא ספק המלומדים ביותר והמוכשרים ביותר בזמנם מבחינה הלכתית. וכך, במהלך הימים הבאים, כאשר עלו נושאים מסובכים בדיון בסנהדרין היה צורך להעביר פתקיות מהאולם אל שני החכמים שבחוץ וחזרה. לבסוף, אחד מתומכיהם, רבי יוסי, אמר :"תורה בחוץ ואנחנו בפנים!?" שני החכמים הורשו לחזור ולהיכנס והושבו לתפקידיהם הקודמים. אך הסנהדרין (רבן שמעון בן גמליאל?) החליטה שכעונש בעתיד דעותיהם ההלכתיות לא יובאו בשמם. דעתו של רבי מאיר תימסר כ-"אחרים אומרים" ודעתו של רבי נתן תרשם כ-"יש אומרים". אם כך, החכמים הגדולים יכלו להיות אנושיים וקטנוניים.

טז:
הייתי רוצה לחשוב שחלק מהתורה המיוחסת לרבי מאיר במשנתנו היא תוצאה של הפרק העצוב הזה. לאחר שראה למה יכולה הגאווה והקנאה להוביל הוא השפיל את עצמו ולימד: "והוי שפל רוח בפני כל אדם". שאר סעיפי תורתו שבמשנתנו פשוטים. רבי מאיר מעודד את כולם ליחד זמן בשפע לתלמוד תורה ולא לחפש תירוצים מדוע איננו יכולים לעשות כן מפאת אילוצים הנובעים מהצורך להתפרנס. תמיד יהיה קל למצוא תירוצים מדוע לא ללמוד, וככול שמשתמשים בהם יותר כך מוצאים יותר. אך תלמוד תורה עצמו מביא רווח גדול.