avot-h238

א:
רבי יונתן חי גם הוא במחצית השניה של המאה השניה לספירה. הוא היה צעיר בתקופה של תבוסתו של בר כוכבא, ובמהלך הרדיפות שבאו בעקבות ניצחון הרומאים הוא החליט, יחד עם כמה עמיתים צעירים, לנסות את מזלו בחוץ לארץ. המדרש [ספרי, ראה כ"ח] מספר את הסיפור:

למעשה, חלק מהחכמים הללו אכן השתקעו מחוץ לארץ בסופו של דבר, אך רבי יונתן, שכפי הנראה היה הצעיר שבחבורה, נשאר בארץ ישראל כל חייו.

ב:
רבי יונתן היה תלמידו של רבי ישמעאל. לא רבי ישמעאל שהיה בעל שתי המשניות הקודמות, אלא רבי ישמעאל בר-פלוגתיה של רבי עקיבא. רבי יונתן למד מרבו את שיטתו המפורסמת, שעסקה בפירוש התורה באופן טבעי עד כמה שניתן. במהלך כל חייו הוא ניסה להפיץ את שיטת רבו, אפילו כאשר השיטה היריבה, זו של רבי עקיבא, השיגה עליונות וודאית. הגמרא [חולין ע' ע"ב – ע"א ע"א] מספרת לנו כיצד במקרה אחד הוא ניסה לשכנע את אחד מתלמידיו המובהקים של רבי עקיבא, רבי שמעון בן עזאי, לאמץ את שיטתו של רבי ישמעאל. והוא כמעט הצליח! לכל הפחות הוא הצליח לגרום לבן עזאי להודות שהוא מצר מאוד על כך שלא למד אצל רבי ישמעאל.

ג:
הוראתו של רבי יונתן שבמשנתנו היא המקום היחיד בו הוא מוזכר בכל המשנה! ואם נהיה כנים, ההוראה שנבחרה אינה מייצגת ממש את רוחב ליבו של החכם שלא מוערך כראוי. (זו כנראה סימן עליונות כמעט מוחלטת שאליה הגיעה השיטה של בית מדרשו של רבי עקיבא, ושכמעט האפילה לחלוטין על בית מדרשו של רבי ישמעאל ועל אלו הנאמנים לשיטתו.) בקריאה ראשונה ההוראה שבמשנתנו נראית כלא יותר מאשר אמירה שטחית של חסידות; וננסה עד כמה שנוכל היא כנראה תיראה כך גם לאחר קריאה עשירית. היא ודאי אינה משקפת את מה שאנו יודעים מהמציאות הקשה של החיים: אנו יודעים שרבים החכמים הגדולים שמתו בעוני ואנו יודעים על רשעים רבים שמתו כשהם עשירים מאוד. יתכן ועלינו להבין את הוראתו זו של רבי יונתן כהפצרה רצינית שלא להרשות למצב הכלכלי רעוע להניע אותנו משמירת מצוות התורה.

ד:
כדי לעשות צדק גדול יותר עם תורתו של רבי יונתן הנה כמה הצהרות אחרות שיוחסו לו:

רבי יונתן היה המקור הראשון ללימוד שיש לחלל את השבת כדי להציל נפשות (אם כי ההוראה הזו מצוטטת על פי רוב בצורה שבה היא מופיעה במקורות מאוחרים יותר). הוא אמר: "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם" – חלל שבת אחת כדי שתשמור שבתות הרבה: [מכילתא כי תשא].

הוא גם ניסה להגדיר מחדש את המושג 'עם הארץ' באומרו שהוא מציין הורה שאינו מחנך את ילדיו לתורה [סוטה כ"ב ע"א].

בעניין תורתו של רבי ישמעאל ב-אבות 236 דרק פילדס כותב:

בהתייחס לדיון שלך על אמירתו של רבי ישמעאל על כך שהיושב לדון עלול להיגרר להסטה ולשבועת שקר, אני מסכים עם הדיון שלך על דרך הפשט של הכתוב. ואולם, אני חושב שמשנה זו מתחננת למשקל נגד לקשיחות שבהצהרתו של רבי ישמעאל. החשיבות של ביסוס שלטון חוק היא כל כך יסודית, שהיא מצוות העשה היחידה בין מצוות בני נח. אילו היינו מקבלים את הזהרתו של רבי ישמעאל על פניו, יתכן ולא נוכל למצוא בני אדם שיהיו מוכנים לקחת את הסיכון שטבוע בלהיות שופט. אני חושב שאנו צריכים להבין את המשנה הזו זעקה, אף כי נוקשה, לענווה כאיכות עליונה המגדירה שופט, ואכן גם את כל מנהיגנו. טוב נעשה אם נרחיב את תורתו של רבי ישמעאל ונחיל אותה על כל מי מאתנו שמתפתים לשפוט אחרים, יהי ההקשר אשר יהיה.

אני משיב:

כמדומני, המשנה שאחריה, אבות 237, פותרת את הקשיים שדרק העלה באופן דומה לזה שדרק הציע.