avot-h205

א:
סיפור חייו של רבי אלעזר בן עזריה הוא אחד מהידועים יותר מבין סיפורי חייהם של החכמים, אפילו אם שיחק במובן מסוים תפקיד משני. הוא בא לחזית הבמה במהלך 'המרד' של החכמים נגד נשיאותו של רבן גמליאל ביבנה לקראת סוף המאה הראשונה לספירה.

ב:
קודם כול עלינו לזכור את העובדות ההיסטוריות הבסיסיות הנוגעות להנהגה של תנועת הפרושים במהלך התקופה שבה עוסקת מסכת אבות. דנו בזה בפרוטרוט כשלמדנו פרקים א ו-ב, ולכן מה שבא בהמשך הוא סיכום מהיר בלבד.

ג:
לאחר מותו של הלל הזקן (שנת 20 לספירה בערך) נשיאות הסנהדרין הוענקה לצאצאיו. [על אודות הילל הזקן ראה אבות 051 והשיעורים העוקבים.] יורשיו היו בנו, רבן גמליאל ונכדו שמעון (שמת במהלך המלחמה הגדולה ברומאים). [על אודות רבן גמליאל הזקן ראה אבות 068 והשיעורים העוקבים.] במהלך העשור שבא מיד אחרי המלחמה (80-70 לספירה) ההנהגה הוענקה לרבן יוחנן בן זכאי, המנהיג הבלתי מעורער של בית הלל, אף-על-פי שלא היה צאצא של הלל הזקן. [על אודות ריב"ז ראה אבות 117 והשיעורים העוקבים.] ואולם, לאחר מותו הנשיאות חזרה ליורשו של הלל, נינו, שגם שמו גמליאל. אלו היו שנים קשות לעם ישראל. הרומאים הביסו והכניעו את האומה, בית המקדש וכל הדרו הושמד לעולמים, והחכמים שנאספו בעיירה קטנה יבנה, היו לכודים במאבק על איזו 'גירסה' של היהדות הפרושית תהיה השולטת – זו של בית הלל המתונים או זו של בית שמאי השמרנים.

ד:
רבן גמליאל ('דיבנה', להבדילו מסבו רבן גמליאל 'הזקן') עשה כמיטב יכולתו ליצור אחדות ולשמור על אחידות בתנאים הקשים הללו. בכמה מקרים קודמים הוא הכניע למרותו את החכם החשוב ביותר, המכובד ביותר והאהוב ביותר מכל חכמי בית הלל, רבי יהושע (בן חנניא). [על אודות רבי יהושע ראה אבות 129 והשיעורים העוקבים.] בצעירותו היה רבי יהושע אחד משני תלמידי החכמים שהבריחו את רבן יוחנן בן זכאי אל מחוץ לירושלים הנצורה, וכעת בזקנתו הוא היה הדמות האהודה ביותר והמכובדת ביותר ביבנה. (מאוחר יותר רבן גמליאל גם התעמת עם רבי אליעזר [בן הורקנוס], חברו ויריבו הגדול של רבי יהושע, מבית שמאי.) [על אודות רבי אליעזר ראה אבות 126 והשיעורים העוקבים.] תלמיד צעיר (שמאוחר יותר נודע מאוד בזכות עצמו, רבי שמעון בן יוחאי) גרם לפיצוץ כששאל האם תפילת ערבית היא חובה או רשות. רבן גמליאל כפה על רבי יהושע עימות מכריע בפני מליאת הסנהדרין, ובהתנשאות הכריח אותו (שדעתו היה שונה מזו של רבן גמליאל) ל-'הכחשה' מבישה. החכמים המכונסים התפוצצו מזעם והצביעו להדחתו של רבן גמליאל מנשיאות הסנהדרין.

ה:
הבעיה היתה במי לבחור כמחליפו. המועמד הברור היה רבי יהושע, אבל אי אפשר היה לבחור בו מפני שהוא היה צד 'מעורב' בעניין. הבחירה נפלה על חכם צעיר, רבי אלעזר בן עזריה, כהן עמיד מבחינה כלכלית וללא אויבים או יריבים של ממש. כשהוצעה לו הנשיאות אלעזר אמר מה שבימינו ייחשב הדבר הכי 'נכון' שהוא יכול לומר: " אני צריך לדון על כך עם אשתי". היא התנגדה לכל העניין, מפני שהיא יכלה בקלות לראות שהוא נבחר לא בגלל זכויותיו אלא כעונש נוסף על רבן גמליאל. היא הצביעה על העובדה שלפי רוב הסיכויים הם ישלימו בקרוב ורבן גמליאל יושב למעמדו הקודם: "ומה יהא עליך?" תשובת הצעיר היתה שטוב להחזיק בכבוד של תפקיד נשיא הסנהדרין אפילו ליום אחד מאשר לעולם לא להחזיק בו! אשתו אז ציינה שהוא צעיר מאוד (זו כנראה הסיבה שבגללה הוא נבחר – כדי, כביכול, לזרות מלח על פצעיו של רבן גמליאל). בגמרא [ברכות כ"ח ע"א] אומרים שהיה בן שמונה-עשרה בלבד.

ו:
סוף הסיפור. רבן גמליאל ורבי יהושע התפייסו ורבן גמליאל, שספג דברי כיבושין והשפלה כדבעי, הושב לנשיאות הסנהדרין. ואולם, נאלץ לקבל את רבי אלעזר בן עזריה, החכם של משנתנו, כשותפו הצעיר בנשיאות.

המשך יבוא.