avot-h198

יא:
חביבין ישראל, שנתן להם כלי חמדה. 'כלי חמדה' הוא ביטוי פיוטי לתורה. ה-'כלי' היה, לפי חלק מהדימויים היותר פיוטיים של חז"ל, תכנית הבניה שעל פיה נברא העולם. המדרש [בראשית רבה א א] אומר זאת כך:

יב:
לפי הפילוסופיה של רבי עקיבא לא רק שהעולם נברא בשביל התורה אלא שהתורה גם היתה הכלי שבאמצעותו נברא היקום. לדידו, התורה היא נשמתו של היקום. כך שזה סימן נוסף לחיבה היתרה של הקב"ה לישראל שהוא חלק אתם את 'תוכנית הבניה של העולם'. לא זו בלבד אלא אף זו: לא רק שהקב"ה חלק את התורה עם ישראל, אלא הוא גם הודיע לישראל שהוא עושה כך, שהרי – כפי שאומר רבי עקיבא – המקרא [משלי ד ב] אומר:

באבות 195 התחלנו בחקירה על הכוונה באמרה שהאדם נברא בצלם אלוהים. כמה משתתפים כתבו אליי והביעו חששות בעניין הסברו של רמב"ם. בשיעורים הבאים אביא כמה מהחששות הללו ואשיב עליהן. ואולם, הרשו לי קודם להציג בפניכם גישה מקורית למדי ליחסים שבין הקב"ה והיקום ששלח לי יעקב חיניץ:

הקב"ה נמצא בדילמה קשה. אם הוא לא בורא את העולם, כולל אדם שנברא בצלמו, הרי הוא מלך ללא נתינים. אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא. אבל מתי הוא באמת מלך? לעת נעשה בחפצו כל, אזי מלך שמו נקרא. ביצירת עולם הטבע הקב"ה מסתכן בכך שהוא מאפשר היווצרות אסונות טבע. כך שהטבע מהלל את שמו אך גם מחלל את שמו. ביצירת האדם, שיכול לבחור לעשות רע, הוא מסתכן באפשרות שיצירתו תיכשל. אפילו נביא נאמן כאליהו מאשים את הקב"ה בחטאי ישראל. אחרי התקרית בהר הכרמל הוא אומר להקב"ה [מלכים א יח לז]: וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית. כך שכאשר נאמר [אבות דרבי נתן פ"א]: כל מה שברא לא ברא אלא לכבודו, זהו הימור אלוהי גדול.

אני משיב:

יתכן ותרצו להשוות את הדברים עליהם מרמז יעקב כאן עם חיבור שכתבתי (בשפה האנגלית) על הבעיה של 'רוע' בעולם. הוא נגיש כאן: