Avot-H184
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
השיעור היום מוקדש על-ידי אנדרו הופמן לזכרו של אביו, רונלד הופמן, חיים בן יעקב ז"ל. יום האזכרה היה אתמול, שושן פורים, ט"ו באדר.
|
|
מסכת אבות, פרק ג', משנה י"ב (חזרה):
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: הַמְחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים וְהַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָרַבִּים וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְהַמְגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה – אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא:
הסברים (המשך):
יד:
המפר בריתו של אברהם אבינו: אין להבין את הביטוי כגינוי כללי לכפירה דתית; המלים מתייחסות באופן ספציפי לפעולה של 'הפרת' ברית המילה. טו:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם: זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר: וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם: וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם … וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם: וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר:
ואז מספרת התורה [בראשית יז כג-כז] כיצד קיים אברהם את ההוראות הללו:
וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ … וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹהִים: וְאַבְרָהָם בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ: וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ: בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ: וְכָל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ … נִמֹּלוּ אִתּוֹ:
טז:
במהלך הדורות מילת הזכרים נחשבה כאות פיזי לברית לאומית בין הקב"ה ובין עם ישראל. בזמנים קדומים יותר בני עמנו היו מודעים מאוד לכך שחלק מהעמים שסבבו אותם -הפלשתים לדוגמה – היו ערלים, והם ראו בזה סימן לנחיתותם הרוחנית, סיבה ללעג דתי. (דוד לועג לגלית ואומר עליו: "הפלשתי הערל הזה כי חרף מערכות אלהים חיים" [שמואל א' יז כו, לו]. ובישעיה נב א הנביא מבטיח לירושלים "כי לא יוסיף יבוא בך עוד ערל וטמא". אפשר להביא עוד דוגמאות רבות.) יז:
בימים ההם יצאו מישראל בני בליעל ויטעו רבים לאמר: נלכה ונכרות ברית עם הגויים אשר סביב, כי מאז אשר נפרדנו מהם באו עלינו רעות רבות. וייטב בעיניהם וילכו מהעם ברצון אל המלך [אנטיוכוס]. הוא הרשה להם לשמור את חוקי הגויים. ויבנו גימנזיון בירושלים לפי מנהג הגויים ויסירו את סימני מילתם ויעזבו ברית קודש. ויילוו לגויים והתמכרו לעשות הרע.
יח:
הנטייה הזו לא היתה בלתי ידועה גם בימיו של רבי אלעזר המודעי, בעל משנתנו. ב-אבות 078 תיארתי את המצב בארץ ישראל שהוביל להתפרצות מרד בר-כוכבא בשנת 132 לספירה. אך, בה בעת, היו גם הרבה יהודים אוהבי רומי שהתנהגו באופן שבו התנהגו אבותיהם כ-300 שנה קודם לכן: מפני שהרומאים תעבו את המילה בכל לבם היו יהודים שנסו להחביא את 'ברית הבשר' ולהראות פיזית כערלים. המשך יבוא. שאלות ותשובות
באבות 179, הזכרתי את העובדה שרמב"ם ביטל את תפילת הלחש של העמידה בשבתות וימים טובים.
דרק פילדס כותב: הסיבה הייתה שהמתפללים, שאפשר להניח שכבר אמרו את תפילתם ביחידות, לא הרגישו צורך להקשיב ולענות לחזרת הש"ץ. הייתי בהרבה תפילות בקהילות קונסרבטיביות בצפון אמריקה בהם יש מנהג להתפלל "הייכע קדושה" ואז להשמיט את שאר החזרה. זיהיתי סיבות רבות למנהג הזה, אחת מהן היא כדי לקצר את זמן התפילה. בהתחשב ברמה הנמוכה של אוריינות בעבודת הקודש, הייתי חושב שהפתרון של רמב"ם, לומר את "החזרה" כולה ולוותר על תפילת היחיד תהיה פתרון הרבה יותר טוב לקהילות שבהן חשים צורך לבחור באחת מבין השתיים. מתפללים רבים אינם יכולים למעשה להתפלל תפילת עמידה בעצמם אבל הם יכולים לענות אמן לתפילת הש"ץ. יתר על כן, שמיעת התפילות באופן קבוע תגדיל את האוריינות ואולי, בשל כך, תגדיל את העניין בתפילה בפועל. אני משיב: מה שדרק אומר הגיוני מאוד במקרים מסוימים. ואולם, ועד ההלכה של התנועה הקונסרבטיבית בארה"ב אינו מסכים:
התפילה בלחש הינה חלק חשוב של תפילה בציבור ואין להשמיט אותה…
ואולם, ההחלטות של ועד ההלכה הינן רק המלצות לרב המקומי ואינן מחייבות. (בכמה מקרים הבעתי את דעתי שחלק מהפסקים של ועד ההלכה במהלך השנים היו מוטעים.)
|