Avot-H177
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מסכת אבות, פרק ג', משנה י"א:
רַבִּי דוֹסָא בֶן הַרְכִּינָס אוֹמֵר: שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית וְיַיִן שֶׁל צָהֳרַיִם וְשִׂיחַת הַיְלָדִים וִישִׁיבַת בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.
הסברים:
א:
יש כתבי-יד שבהם משנה זו מובאת כהמשכה של המשנה הקודמת. כמעט ולא ידוע דבר על אודותיו של רבי דוסא בן הרכינס. הוא שייך לדור חכמי יבנה – בן זמנם של רבי אליעזר ורבי יהושע. מלבד במשנתנו דעתו מובאת עוד שבע פעמים במשנה ובכולן דעתו נדחית על-ידי רוב החכמים. מפורסם המקרה של שנה אחת שבו היה מעורב במחלוקת בין רבן גמליאל לבין רבי יהושע לגבי מועד ראש השנה [ראש השנה פ"ב מ"ח – באנלגית] ב: ג: ד: המשך יבוא.
שאלות ותשובות
באבות 173 למדנו שרבי חנינא בן דוסא ורעייתו סלדו מלקבל מתנות חסד – אפילו אם פרוש הדבר היה ויתור על סעודה ראויה בשבת וזה הוצג בפנינו כדבר ראוי לשבח.
זאב אורזך כותב: מה אם במקום מתנות חסד נקרא לזה צדקה? האין הם לא מונעים ממישהו את ההזדמנות לקיים מצווה? אני משיב: באמת אינני מבין את ההיגיון שבשאלתו של זאב. האם עלינו לעשות דברים רק כדי שמישהו אחר יוכל לקיים מצוה על חשבוננו, כביכול? האם עלי להרעיב את עצמי כדי שמישהו יוכל לקיים את המצוה להאכיל אותי? האם עלי ללכת ערום כדי שמישהו יוכל לקיים את המצוה להלביש אותי? אם אני נזקק נואשות זוהי חובת כולם לעזור לי; אם אינני חושב שמצבי נואש, שאני יכול להסתדר עם מה שיש לי, אסור לי לבקש או לקבל צדקה. כל זה מנקודת מבטו של האדם העני. ואולם, מנקודת מבטם של כל שאר בני אדם שיודעים על עניים במצב כזה, בחיבורו ההלכתי האדיר משנה תורה [הלכות מתנות עניים פ"ז ה"ט], רמב"ם פוסק:
עני שאינו רוצה ליקח צדקה מערימין עליו ונותנין לו לשם מתנה או לשם הלואה.
המטרה הנעלה ביותר של אלו שרוצים להיות חכמים היא ללמוד עוד ועוד תורה. ואולם, כפי שראינו בעבר בכמה מקרים, במקום אחר במשנה תורה [הלכות תלמוד תורה פ"ג ה"י], רמב"ם פוסק:
כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חילל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא.
|