Avot-H171
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מסכת אבות, פרק ג', משנה ט' (חזרה):
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַמְהַלֵּךְ בַדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה [חוזר על משנתו בראשו]
וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ וְאוֹמֵר, "מַה נָּאֶה אִילָן זֶה וּמַה נָּאֶה נִיר זֶה" – מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ: רַבִּי דּוֹסְתַּאי בְּרַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנָתוֹ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ"; יָכוֹל אֲפִלּוּ תָקְפָה עָלָיו מִשְׁנָתוֹ: תַּלְמוּד לוֹמַר, "וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" – הָא אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ עַד שֶׁיֵּשֵׁב וִיסִירֵם מִלִּבּוֹ: הסברים (המשך):
י:
חוסר יכולתו זו להתפשר בכל הנוגע לתלמוד תורה שוכן גם בלב הוראתו של רבי שמעון במשנתנו. כדי להבין מדוע רבי שמעון מגנה בחריפות כזו את מי שמפסיקים את שינון לימוד תורתם כדי להעיר על היופי שהם רואים סביבם עלינו להזכיר לעצמנו את האופן שבו למדו ושימרו את חומר הלימוד בזמנו. יא: יב: יג: יד:
דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה; דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב [גיטין ס ע"ב].
ברור שהכוונה היא שיש ללמד תורה שבכתב מן הכתוב ושתורה שבעל-פה אין להעלות על הכתב עבור הדורות הבאים. אולם עד זמנו של רבי יהודה הנשיא כל גופה של תורה שבעל-פה היה כה עצום שהייתה סכנה ממשית שחלק ממנו (ושמא הרבה ממנו?) ילך לאיבוד. לכן הוא החליט להתעלם מהאיסור על כתיבת תורה שבעל-פה, איסור שהיה בתוקף מאות בשנים.
המשך יבוא. |