Avot-H170
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מסכת אבות, פרק ג', משנה ט' (חזרה):
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַמְהַלֵּךְ בַדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה [חוזר על משנתו בראשו]
וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ וְאוֹמֵר, "מַה נָּאֶה אִילָן זֶה וּמַה נָּאֶה נִיר זֶה" – מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ: רַבִּי דּוֹסְתַּאי בְּרַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנָתוֹ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ"; יָכוֹל אֲפִלּוּ תָקְפָה עָלָיו מִשְׁנָתוֹ: תַּלְמוּד לוֹמַר, "וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" – הָא אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ עַד שֶׁיֵּשֵׁב וִיסִירֵם מִלִּבּוֹ: הסברים (המשך):
ט:
הביוגרפיה של רבי שמעון בר יוחאי מגלה בפנינו אדם שאינו יודע להתפשר ושמסור כל כולו לתלמוד תורה. אחרי תקופה ארוכה בה התמסר כמעט לחלוטין לתלמוד תורה ולתפילה לבוראו, הוא יצא ממערתו. ראינו כיצד נתקף בהלם לראות בני אדם רגילים עוסקים במלאכת יום-יום, מנסים להוציא את לחמם מן האדמה. אבל ההתעקשות הזו שתלמוד תורה קודם לכול לא היתה סטייה רגעית אלא חלק בלתי נפרד מהשקפת העולם שלו. הגמרא [ברכות ל"ה ע"ב] מביאה דיון בין שני חכמים על האופן שבו מציאת פרנסה ותלמוד תורה אמורים לדור בצוותא. פסוק אחד בתורה [דברים יא יד] אומר שעלינו לאסוף את היבול מהשדות בעת המתאימה; אבל פסוק אחר במקרא [יהושע א ח] מזהיר אותנו שעלינו להגות בתורה יומם ולילה. רבי ישמעאל, באופן הגיוני, סובר שאי-אפשר להבין את הפסוקים האלו כפשוטם: התורה רוצה ללמד שעלינו לאסוף את יבול השדה בעתו ושעלינו גם למצוא זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה. אבל רבי שמעון בר יוחאי אינו מוכן לקבל זאת כל ועיקר:
אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח – תורה מה תהא עליה?!
המלצתו היא לבטוח שהקב"ה יספק צורכנו ולהתמסר לתלמוד תורה באופן מוחלט. כמאתיים שנים מאוחר יותר, האמורה הבבלי הגדול אביי מעיר באופן תמציתי:
הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן.
הגמרא ממשיכה ומספרת כך:
אמר להו רבא לרבנן [האמורא רבא היה אומר לתלמידיו], "במטותא מינייכו [אנא מכם], ביומי ניסן וביומי תשרי [החודשים של עומס בעבודה החלקאית] לא תתחזו קמאי [אל תופיעו בפניי ללמוד] כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא [כדי שלא תהיו מוטרדים לגבי כלכלתכם כל השנה]:
י:
כפי שנראה, חוסר יכולתו זו להתפשר בכל הנוגע לתלמוד תורה שוכן גם בלב הוראתו של רבי שמעון במשנתנו. המשך יבוא. שאלות ותשובות
ב-אבות 168 הערתי לגבי הפתלתלויות במדרש אגדה: אם זה היה פשוט כל כך הוא לא היה צריך פתרון כל כך פתלתול.
ברק רוזנשיין כותב: זה מזכיר את הציטטה שמיוחסת ל-[בלייז] פסקל, "הארכתי במכתב הזה יותר מהרגיל מאחר ואין לי זמן לקצרו." וכמובן, ישנו אמרתו של [אלברט] אינשטיין: "עשה את הכל פשוט עד כמה שרק ניתן, אבל לא פשוט יותר מזה." אני משיב: במהלך חייו של רמב"ם היו כמה 'מאורות' שהתקנאו ביכולתו ובפרסומו. הם טענו שהוא כתב אנציקלופדיה הלכתית בארבע-עשרה כרכים [משנה תורה] רק כדי שיוכל לטעון שכתב אנציקלופדיה הלכתית בארבע-עשרה כרכים. תגובתו של רמב"ם היתה, "לו ידעתי לצמצם את ההלכה כולה בפרק אחד הייתי עושה כך." |