Avot-H161
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מסכת אבות, פרק ג', משנה ז':
רַבִּי חֲלַפְתָּא בֶן דּוֹסָא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר: עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר [מזמור פב א], "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל"; וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה? – שֶׁנֶּאֱמַר [עמוס ט ו], "וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ"; וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁלשָׁה? – שֶׁנֶּאֱמַר [מזמור פב א], "בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט"; וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם? – שֶׁנֶּאֱמַר [מלאכי ג טז], "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע"; וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד? – שֶׁנֶּאֱמַר [שמות כ כא], "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ":
הסברים:
א:
רבי חלפתא בן דוסה אינו מוכר לנו ממקור אחר וזה מוזר. זה הביא כמה חוקרים להציע שהשם שוּנה בטעות ושאת משנתנו יש ליחס לרבי חנינא בן דוסה. מאחר וכמה אימרות נוספות מובאות בשמו של רבי חנינא בן דוסה בפרק זה, יתכן שהחוקרים צודקים. הבאתי כאן תיאור קצר של רבי חנינא בן דוסה. אם הוא אכן בעל משנתנו – טוב; ואם אינו בעל משנתנו לא הפסדנו ולא כלום, מאחר ועל רבי חלפתא בן דוסה לא ידוע לנו דבר ממילא. ב: ג:
מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבי יוחנן בן זכאי וחלה בנו של רבי יוחנן בן זכאי. אמר לו, "חנינא בני, בקש עליו רחמים ויחיה [התפלל שיבריא]." [חנינא] הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה. אמר רבי יוחנן בן זכאי, "אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו, [מן השמים] לא היו משגיחים עליו!" אמרה לו אשתו, "וכי חנינא גדול ממך?!" אמר לה, "לאו; אלא הוא דומה כעבד לפני המלך ואני דומה כשר לפני המלך."
העובדה ש-'בעל הנס' היה תלמיד בזמן הסיפור הזה מצויינת בעובדה שרבו קורא לו "חנינא, בני" ולא ניתן לו כל תואר רשמי. מכמה מקורות מהעולם העתיק אנו יודעים שהתרכזות כשהראש בין הברכיים היתה תנוחה ידועה למדיטציה עמוקה.
ד:
מעשה שחלה בנו של רבן גמליאל. שיגר שני תלמידי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא לבקש עליו רחמים. כיון שראה אותם עלה לעלייה [קומה עליונה בביתו] ובקש עליו רחמים. בירידתו אמר להם, "לכו, שחלצתו חמה [כי החום עזב אותו]." אמרו לו, "וכי נביא אתה?!" אמר להן: "'לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי' [עמוס ז יד], אלא כך מקובלני: אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא [החולה] מקובל, ואם לאו יודע אני שהוא מטורף." ישבו וכתבו וכוונו אותה שעה [במדויק] וכשבאו אצל רבן גמליאל אמר להן: "העבודה [לשון שבועה]! לא חסרתם ולא הותרתם אלא כך היה מעשה! באותה שעה חלצתו חמה ושאל לנו מים לשתות."
המשך יבוא.
שאלות ותשובות:
קבלתי מ-מיכאל אפשטין מסר שאינה דומה לדבר שקבלתי בכל העשור של חוג לימוד זה. לאחר מחשבה רבה החלטתי להביא את הדברים "כמו שהם", מפני שברור שהם יוצאים מהלב. רבותינו הבטיחונו ש-"דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב."
אני קורא את השיעורים בקביעות אפילו כשהם מעבר לתפיסתי או כשאינם נוגעים בי; אני קורא אותם תמיד לכן תודה לך. ראוי שאכתוב אליך כל פעם שאני קורא שיעור כדי להודות לך אבל אינני במדרגה כזו. אני מקווה שאזכור לעשות זאת לעיתים יותר תכופות. אחת הבעיות שיש לי בלימוד הוא שהוא לא מעשי. האם אין דרך בה תוכל לשאוב מהמאגר העצום של המשתתפים ותבקש מאתנו לעשות משהו? – לברך ברכה נוספת, לחבק אילן, להוסיף דולר אחד לקופת צדקה. אולי בשורה בסוף השיעור תבקש מהקוראים שיספרו כיצד משהו שקראו נתן להם השראה לעשות משהו. ושוב תודה. אני משיב: ברור שאין צורך שאתה או כל אחד אחר תטריחו את עצמכם להודות לי: "יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק". (אבל זה נחמד כאשר, מפעם לפעם, מישהו אומר לי כמה שהם נהנו משיעור זה או אחר.) אכן יש שורה בסוף כל שיעור שמביאה לתשומת לבם של הקוראים את האפשרות לתרום תרומה צנועה לתנועה המסורתית אם הם נהנו משיעור. באשר למעשיות: בכל יום ממש לפני קריאת שמע אנו מבקשים מהקב"ה "ותן בלבנו להבין ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה". אנו צריכים לעשות כל מאמץ ל-"סור מרע" ואשרי מי שמצליח גם ב-"ועשה טוב" [מזמור לד טו]. חג חנוכה שמח לכולם! |