Avot-H141
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
השיעור היום מוקדש ע"י עידית פרידמן לזכרו של אביה, בנימין פולייר, בנימין בן שמואל ז"ל. יום האזכרה חל מחר.
|
|
מסכת אבות, פרק ב', משנה י"ג (חזרה):
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יְהִי מָמוֹן חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ; וְהַתְקֵן עַצְמָךְ לִלְמוֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ; וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם:
הסברים (המשך):
ט:
כעת הגענו למרכיב השלישי בהוראתו של רבי יוסי, כפי שמובאת במשנתנו. (עלינו לזכור שזהו לא רבי יוסי הידוע יותר שחי כשני דורות מאוחר יותר אלא, כפי שלמדנו במשנה ט' [אבות 126] רבי יוסי הכהן, אחד מתלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי.) הוראתו היא "וכל מעשיך יהיו לשם שמים". י:
ויהיו כל מעשיך לשם שמים – אפילו דברים של רשות, כגון האכילה והשתייה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש [מגע מיני] והשיחה וכל צרכי גופך, יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו. אכילה ושתיה כיצד? אין צורך לומר שלא יאכל ולא ישתה דברים האסורים, אלא אף כי יאכל וישתה דברים המותרים והיה רעב וצמא אם להנאת גופו עשה אין זה משובח; אלא אם כן נתכוון להשלים צרכי גופו ושיאכל כדי חיותו כדי לעבוד בוראו:
הוא ממשיך ונותן דוגמאות לפעולות אחרות: הליכה, ישיבה, עמידה, שכיבה. הנה מה שהוא אומר על יחסי מין:
תשמיש כיצד? אין צורך לומר שלא יעבור עבירה, אלא אפילו בעונה האמורה בתורה אם עשה להנאת גופו או להשלים תאוותו הרי זה מגונה; ואפילו אם נתכוון כדי שיהיו לו בנים שישמשו אותו וימלאו מקומו [אחרי מותו] אין זה משובח; אלא אם כן נתכוון שיהיו לו בנים לעבודת בוראו, או שנתכוון לשמש מיטתו לקיים עונה האמורה בתורה כאדם הפורע חובו.
והוא מסכם כך:
כללו של דבר: חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול את כל מעשיו במאזני שכלו; וכשרואה דבר שיבוא לידי עבודת הבורא יתעלה יעשהו, ואם לאו – לא יעשנו. ומי שמדות הללו מצויות בו נמצא עובד את בוראו כל ימיו…
לי נראה שאדם שטוען שהוא חי את חייו לפי הציוויים האלו או שהוא חסיד וקדוש על-אנושי או שהוא כסיל מלא רמייה-עצמית. ודאי שבעניינים כאלה השאיפה היא שחשובה גם אם מעטים עד מאוד הם אלו שיצליחו להגשים את המטרה, אם בכלל.
יא: נראה שהוא אומר שאם, אפילו כשאדם חוטא, מחשבותיו וכוונותיו מכוונות לאהבת הקב"ה, הוא (הקב"ה) יחשיב את מעשיו כראויים. בתורה [בראשית יט ל-לח] אנו לומדים כיצד שני העמים, עמון ומואב, נוצרו משני מעשים של גילוי עריות. אך הרב עובדיה מספורנו, בפרושו שם, מיישם את החשיבה שכרגע הבענו כאן:
כי מפני שהיתה כוונת הנשים רצויה [שהרי ביקשו להנציח את המין האנושי] היה זרעם לשני גוים יורשי אברהם בקצת כאמרם "בכל דרכיך דעהו – אפילו לדבר עבירה".
במילים אחרות, אפילו בזמן שאנו חוטאים עלינו לוודא שאנו עושים את הדבר הלא-נכון מהטעמים הנכונים!
שאלות ותשובות:
באבות 135 הזכרנו את הפילוסוף היווני אפיקורוס והצגנו בקצרה את הפילוסופיה שלו. מלווין פולק כותב:
אני מרגיש שהטיפול בתורתו של אפיקורוס לא מספק לדעתי. הוא לא מייצג את הבנתי לפילוסופיה של אפיקורוס. לדוגמה, האטומיזציה הפילוסופית הזו המידות הבסיסיות של מערכת ערכים "צדק, זהירות כנה או איזון בין תענוג וכאב". ההדוניזם הגולמי יוחס לקירנאיקי. מה שקראתי על תורת אפיקורוס בא מאנציקלופדיה בריטניקה 2004, אנקרטא אנציקלופדיה 2004, מילון התנ"ך של הרפר ומרשת האינטרנט. אני משיב: איני יכול להתווכח עם מה שנאמר לעיל מפני שלבושתי, עלי להודות שאינני מבין את המשפט המרכזי: "האטומיזציה הפילוסופית הזו המידות הבסיסיות של מערכת ערכים 'צדק, זהירות כנה או איזון בין תענוג וכאב'." |