Avot-H136
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מסכת אבות, פרק ב', משנה י"ב:
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: עַיִן הָרָע וְיֵצֶר הָרָע וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:
הסברים:
א:
בחיקוי של לשון חז"ל ניתן לומר שרבי יהושע אומר שלושה [דברים] שהם אחד. הוא מונה שלוש תכונות רעות בבני אדם ש-"מוציאין את האדם מן העולם". נראה הגיוני להניח שהעולם שעליו הוא מדבר הוא העולם הזה: שלוש התכונות האישיות הללו יחד יוציאו את האדם מהחברה האנושית. הוא יהיה כל כך בזוי שאנשים הגונים יירתעו מנוכחותו והוא יוותר בודד וגלמוד. להיות משולל חברה אנושית שווה למוות חברתי, כפי שאמר פעם האמורא הגדול רבא [תענית כ"ג ע"א]: "או חברותא או מיתותא! [או חברה או מוות]" כמובן, אפשר גם להבין את הדברים כאילו רבי יהושע אומר ששלוש תכונות האישיות הללו ישללו מהאדם את חלקו בעולם הבא. אבל זה פרוש הרבה פחות סביר לכוונתו מפני שהחכמים כבר מנו את החטאים שבגינם האדם מאבד את חלקו לעולם הבא. דנו בנושא הזה בפרוט רב כשלמדנו את הפרק האחרון של מסכת סנהדרין, ורמב"ם מטפל בהשלכותיו ההלכתיות בפרטי פרטים בפרק ג' של הלכות תשובה במשנה תורה. ב: ג:
הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא: נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ:
המושג הרבני "עין הרע" מבוסס על הביטוי "ורעה עינך" בפסוקים אלה.
המשך יבוא. שאלות ותשובות:
באבות 134, בתשובה לשאלה, הזכרתי את הסוגיה ההלכתית האם תפילת ערבית היא חובה או רשות הלכתית.
יעקב חיניץ כותב: צריך לציין שתפילת ערבית, במקור רשות, נעשתה חובה בעקבות מנהג הבריות. אולם, אל לנו לשער שיצירת הנורמות על ידי מנהג פועל רק בכיוון של הוספת חובות על רשות. הוא גם לפעמים פועל להסרת חובות והפיכתם לרשות או לאי קיום בכלל. בעבר, בעל קרי [גבר שפלט 'שכבת זרע'] היה אסור בתלמוד תורה עד שהוא טבל במקווה. אבל זה בוטל, בגלל שלא קוים, על ידי עזרא, אם אני זוכר נכון. אני משיב: הנה הטקסט מהשולחן ערוך [אורח חיים פ"ח, א]:
כל הטמאים קורין בתורה וקורין קריאת שמע ומתפללין "[תפילת העמידה] חוץ מבעל קרי [גבר שפלט זרע], שהוציאו עזרא מכל הטמאים ואסרו בין בדברי תורה בין בקריאת שמע ותפלה עד שיטבול; כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין. ואחר כך בטלו אותה תקנה והעמידו הדבר על הדין שאף בעל קרי מותר בדברי תורה בין בקריאת שמע ותפלה בלא טבילה ובלא רחיצה דתשעה קבין וכן פשט המנהג:
יש הבדל ברור בין בעל קרי ותפילת ערבית. במקרה הראשון הרבנים בטלו כלל שנקבע על ידי אחד מהם (עזרא הסופר). לפי רמב"ם החובה להתפלל תפילת העמידה היא מדאורייתא. (נכון שרמב"ן סבר אחרת, אבל כפי שבעל ספר "ערוך השולחן" כותב:
ונראה לעניות דעתי דאפילו להרמב"ן אין הכוונה דעיקר חיובו דרבנן ומן התורה ליכא [אין חיוב] כלל להתפלל, דאין זה סברא כלל. אלא שאומר דאין זה נחשב במניין המצות … ועוד אני מביא ראיה מהרמב"ן עצמו שכתב … "ועיקר הכתוב 'ולעבדו בכל לבבכם' מצות עשה, שתהיה עבודתנו לאל יתעלה בכל לבבנו." … אלא ודאי כמו שכתבתי שיש חיוב מן התורה להתפלל בכל יום, אלא שאינה נכנסת במניין המצות.
|
אם שיעור זה או אחר הסב לך הנאה נא לשקול את האפרשות לבצע תרומה מקוונת ומאובטחת לתנועה המסורתית, שמעניקה חסות לשיעורים של בית המדרש הווירטואלי. נא להקפיד ולציין שתרומתך היא עבור "בית המדרש הוירטואלי" בתיבה המכונה "My Gift Allocation". כל התרומות לבית המדרש הוירטואלי מעניקות הקלות במס.
נא להשתמש בקישורית זו כדי להגיע ל-טופס תרומה
לתנועה המסורתית.
בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שני וחמישי;
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שלישי.
עמוד הבית |
חיפוש בארכיון |
ארכיון של מסכת אבות |
הרשמה וביטול הרשמה |
הקדשת שיעור |
יצירת קשר