Avot-H135

השיעור היום מוקדש ע"י סול פרידמן לזכרו של אביו, לואיס פרידמן, אלעזר בן שלמה יהודה ז"ל. האזכרה חלה היום.

ה:
הוראתו השניה (או שלישית) שרבי אליעזר מורה במשנתנו עוסקת בתשובה. בתמציתיות הוא אומר לנו לשוב "יום אחד לפני מיתתך". ברור שפירושו של דבר שעלינו לעשות תשובה על חטאינו מדי יום, מאחר ואין אדם יודע מראש את יום מותו. זה מתחוור כשבגמרא [שבת קנ"ג ע"ב] רבי אליעזר נשאל על ידי תלמידיו בקשר לתורתו זו:

ו:
ברור שקו המחשבה הזה הוא היפוכו המוחלט של תורתו של הפילוסוף האתונאי אפיקורוס, שחי 350 שנים לפני רבי אליעזר או יותר. התומכים בפילוסופיה שלו נקראו אפיקורסים. חסידיו של אפיקורוס הוקסמו מהדוקטרינה שלו והם העניקו לו גינה באתונה. בגינה הזו אפיקורוס פתח מדרשה – כמעט סוג של קהילה – שבה גברים ונשים נפגשו כשווים בשיח. לאחר מותו, אפיקורוס הוריש למדרשה את ביתו ואת הגינה, שישמשו כמטה ראשי לאפיקורסים. הם האמינו היום אנחנו חיים ומחר איננו, אז למה לא ליהנות מהחיים כל עוד אפשר? "אכול, שתה ותשמח, כי מחר נמות". לדידם, הרעיון ההדוניסטי של חיפוש המהנה היה למטרה עיקרית בחיים. הם לא הכחישו את קיומם של אלים, אבל טענו שהאלים אדישים לחלוטין לענייני בשר ודם ועזבו אותם לחפש תענוגות היכן שימצאו אותם. התוצאה היא היעדר מורא או פחד מאלוהים, ועקב כך התמסרות לחושניות יתרה. האדישות הזו לכל סוג של אחריות דתית, בסופו של דבר הביאה את חז"ל לכנות "אפיקורוס" כל אדם שבז או דוחה את הרעיון של אחריות מוסרית של בני-אדם. אנחנו נשוב למושג הזה כשנגיע למשנה ט"ו בפרק זה.

ז:
ברור שהתורה האחרונה של רבי אליעזר המצוטטת במשנתנו מאוד אישית. בפרושו למשנתנו רמב"ם מתאמץ מאוד להסביר כל ביטוי בתורה זו במובנים פילוסופיים: "הוי מתחמם כנגד אורן של חכמים" מתייחס לרעיון מוסרי אחד, "שנשיכתן נשיכת שועל" מורה של תקן מוסרי אחר, וכן הלאה. (זוהי שיטתו הכללית בהסבירו את המסכת הזו.) לשאר המפרשים הקלאסיים יש גישה דומה להוראה הבעייתית הזו. אולי מי שהתקרב קרוב למה שלדעתי היא כוונת ההצהרה הוא הרב יום-טוב ליפמן הלר [תוספות יום-טוב]: הוא מציין שלפעמים החכמים מזיקים ממש! הוא עוקב אחרי ירידה מנזק פיזי חמור – הגחלת הבוערת – ועד לגינוי מילולי (מה שאנחנו מכנים אלימות מילולית?) – לחישת השרף [הנחש]. (הוא מביא כדוגמה ללחישתם הזדונית של חכמים את ה-"פולסי דנורא" שבגמרא [בבא מציעא מ"ז ע"א] ושלצערנו בחדשות לאחרונה.)

ח:
רמב"ם היה מאז ומתמיד אחד מהגיבורים האינטלקטואליים והרוחניים שלי, אבל לדעתי, הפעם הנשר הגדול טעה! כפי שאני רואה את הדברים, עלינו להבין את ההערות הארסיות של רבי אליעזר על עמיתיו כשברקע היחס שלהם אליו אחרי פרשת "תנורו של עכנאי". סיפרנו את הסיפור על פרטיו באבות 127 כך שאין צורך לחזור עליו כאן. ברור שרבי אליעזר שמר את כאבו עד הסוף ממש.

בחלק "שאלות ותשובות" שבאבות 133, בתשובה להערה, הזכרתי את האמונה המשיחית של רבי עקיבא ותמיכתו – הן רוחנית והן חומרית – בשמעון בר-כוכבא. ייחסתי את תמיכתו לשיטה הכללית שבה הוא פירש את התורה, שהיתה שונה מאוד מהגישה הכמעט רציונלית של רבי ישמעאל. כתבתי אז: אחד החכמים הגדולים של היהדות המסורתית, הרב אברהם יהושע השל ז"ל, אסף בחיבור מעניין מאוד פרטים על קרבות אידיאולוגים בין רבי עקיבא לבין רבי ישמעאל, יריבו הגדול בתורה.

סו מאקסון כותבת:

בבקשה, מה שם הספר של הרב א"י השל על עקיבא ובר-כוכבא?

אני משיב:

אני חייב להתנצל על היותי הגורם לטעותה של סו. הספר "תורה מן השמים באספקלריה של הדורות" של הרב השל (בעברית) אוסף את רוב המחלוקות במדרש התורה שבין רבי עקיבא לבין רבי ישמעאל, מסדר אותם לפי נושאים אידיאולוגיים ומרחיב עליהם. הוא לא מתמקד דווקא בתמיכתו של רבי עקיבא בבר-כוכבא. רבים מחשיבים את ספרו זה של השל כעבודת המופת שלו