Avot-H128

טו:
מהסיבות האלה תגובתם של החכמים להתמדתו של רבי אליעזר במרדו הייתה מהירה וקשה והיא מתוארת בגמרא [בבא מציעא נ"ט ע"ב]:

טז:
לנידוי בהקשר הזה אין המשמעות הרוחנית-ישועתית שדת אחרת מייחסת למושג הזה. פירושו שאת האדם שאינו משתף פעולה היה צריך להחרים מבחינה חברתית ואקדמית עד שיחזור בו ממרדו. היה אסור לאחרים להתקרב אליו יותר מארבע אמות (שני מטרים). אחרי שעשו את הצעד הנועז של סילוקו של רבי אליעזר מהסנהדרין עלתה השאלה כיצד להודיע על כך לאחד מגדולי הדור, אישיות ששלטה בסנהדרין עד כה. דבר אחד להצביע ודבר אחר לחלוטין לעמוד בפני כעסו של האיש (ורבי אליעזר נודע בכך שלא חס מאיש את לשונו החריפה.)

רבים משתמשים ביוחנן בן זכאי ויבנה כמקדמים דוקטרינה אנטי-לאומנית. הוא ויתר על ירושלים, ומכאן שעלינו לוותר על שטחים, לאומניות, מדינה לטובת תורה, תרבות, דת. השטות בחשיבה כך היא שיבנה גם היא בארץ ישראל. יוחנן בן זכאי המשיך את התורה שבעל פה שהגיעה לשיא עם המשנה שכוללת את זרעים, טהרות וקדשים שמתייחסות לארץ, לא לתפוצות. החכמים האנטי-לאומניים ותומכי התפוצות האמיתיים היו אלו שנשארו בבבל ופיתחו את התלמוד הבבלי שמשמיט את הגמרא לזרעים, פרט לברכות, וטהרות, פרט לנידה. מה זה אומר על יהדות ללא המולדת שהמסמך הבסיסי שלנו הוא התלמוד הבבלי ולא התלמוד הירושלמי?

אני משיב:

בעוד שהרבה ממה שיעקב כותב הוא ניתוח הגיוני של ההיסטוריה אין לכל זה קשר עם הטענה שהציגו דוד ואלרואי. אמת הדבר שהיו חכמים בבבל שאפילו נקטו בצעדים כדי למנוע מתלמידיהם את העליה לארץ ישראל! אבל התלונה שהובאה פה אינה נגד ארץ ישראל: היא נגד העלאה הנראית בחוגים מסוימים של חשיבותה של ארץ ישראל לדרגה שחונקת את רוב ההיבטים האחרים של יהדות מודרנית ובכך משנה אותה למשהו שאיננה.

הדיון בנושא הזה תם בהחלט.