דף הביתשיעוריםAvot

Avot-H127

נושא: Avot
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

לימוד משניות ברוח היהדות המסורתית (קונסרבטיבית)
מאת הרב שמחה רוט
י"ד בתמוז ה'תשס"ה / 21 ביולי 2005 (אבות 127)

Bet Midrash Virtuali

מסכת אבות, פרק ב', משנה ט' (חזרה):

חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאֵלּוּ הֵן: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. הוּא הָיָה מוֹנֶה שְׁבָחָן: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס – בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה – אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן – חָסִיד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל – יְרֵא חֵטְא. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ – מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר. הוּא הָיָה אוֹמֵר: אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס אַף עִמָּהֶם, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם:

הסברים (המשך):

ז:
רבי אליעזר היה שמרני ביותר מטבעו וגם מתוך בחירה "מקצועית". לפילוסופיה שלו לגבי ההלכה היתה נטיה מובהקת אל עבר דעותיו של "בית שמאי" למרות שמורהו היה נציג מובהק של בית הלל בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. ואומנם פעמיים בגמרא [שבת ק"ל ע"ב, נידה ז' ע"ב] החכמים פותרים בעיה מסובכת הנוגעת לדעותיו של רבי אליעזר בכך שהם מצביעים על כך שהוא "שמותי" [מבית שמאי]. ככלות הכול, מוצאו מאותו חלק של האוכלוסייה שבאופן מסורתי היו מבית שמאי: בני האצולה בעלי אדמות במחוזות. במהלך המלחמה, למרות שהיה תלמיד בולט של רבן יוחנן בן זכאי (ולמרות העובדה שהוא נותר נאמן למורהו גם כשזה היה למנהיג הבלתי מעורער של מחנה ה-"שלום" בירושלים) אהדתו הטבעית היתה למתקוממים הקנאים.

ח:
סימן ברור ביותר שמצביע על השמרנות ההלכתית המהותית של רבי אליעזר הוא העובדה שהוא התנגד לכל 'חדשנות'. הוא טען שהוא מעולם לא השמיע דעה הלכתית שלא שמע קודם לכן מרבותיו! למרות שמורהו, רבן יוחנן בן זכאי, היה ללא ספק גאה בתלמידו, כפי שכבר ראינו, הוא גם היה מודע למגרעותיו. במשנתנו האופן שבו המורה מתאר את התלמיד אינו שבח מוחלט. הוא מתאר את אליעזר כ-"בור סיד שאינו מאבד טיפה". (בתקופת התנאים לשכנים שותפים באותה החצר היה מקור מים משותף, בור שסויד היטב כדי למנוע מהמים לחלחל אל האדמה שבה נחפר הבור. אמת המים הובילה מים לבור.) רבן יוחנן בן זכאי מדמה את רבי אליעזר לבור כזה: כל מה שלמד אי פעם מרבותיו הוא שמר בראשו, אבל הוא מעולם לא מילא את ה-'בור' ברעיונות חדשים משל עצמו.

ט:
העובדה שכל לימודו בא לו מאחרים גרם לאליעזר להיות בטוח שבכל העניינים ההלכתיים הוא תמיד צודק! עקשנות זו הביאה בסופו של דבר למפלתו. הגמרא [בבא מציעא נ"ט ע"ב] מתארת את שאירע בפירוט רב (ולא בלי עיטור פלאי). הנושא הנדון בסנהדרין באותו היום היה תנור. ההתייחסות כאן היא לסוג של תנור שעדיין אפשר לראות אצל הבדואיים בני דורנו: התנור הוא למעשה סיר חרס עגול. הוא מורכב מחיבור במלט של טבעות חרס, אחת על גבי השניה, עד שנוצר סיר. (יכול להיות שעקב כך שטבעות החרס דמו לנחש כרוך סביב לעצמו שהתנור נקרא תנורו של עכנאי: "עכנאי" היא נחש בארמית. (אבל אחרים טוענים שזהו פשוט שמו של בעל התנור שהיה הנושא של הפלוגתא.)

י:
התנור הזה נטמא. השאלה היתה האם אפשר לטהרו? התורה [ויקרא ו כא] אומרת שהדרך היחידה לטהר כלי חרס שנטמא היא לשבור אותו. רבי אליעזר התעקש שבמקרה של התנור שלנו אם יפרקו (ישברו) את הטבעות וירכיבו אותן מחדש עם חול בין הטבעות התנור יהיה טהור. כל שאר החכמים החזיקו בדעה שאין די בכך: יש לנפץ את הכלי לפני שאפשר להרכיבו מחדש. עקשנותו של רבי אליעזר שהוא צודק וכל השאר שוגים הביאה להצבעה בסנהדרין ורבי אליעזר היה, כמובן, מיעוט מזהיר של אדם אחד. למרות שדעת הרוב נודעה רבי אליעזר המשיך לטעון שהם כולם שוגים ושרק דעתו היא הנכונה.

יא:
לפי התיאור שבגמרא הוא השתמש בכל טיעון אפשרי כדי לשכנע את עמיתיו, אבל הם סירבו בנחישות להיענות לו. בנקודה הזו הסיפור מקבל נופך פלאי, אפשר לשער בביטחה שאלו עיטורים חסידיים שנכללו כדי להראות עד כמה רבי אליעזר צדק. דוגמא אחת תספיק:

אמר להם, "אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו." חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו, "אין מביאין ראיה מאמת המים."

החכמים טענו שמבלי להתחשב בכל תוצאה אחרת, עניינים הלכתיים יכולים להיקבע רק על פי דעת הרוב בסנהדרין. הם ביססו את הטענה ההגיונית הזו על פירושם לשמות כג ב.

יב:
לבסוף, ביאוש מתסכל, רבי אליעזר אמר שהשכינה עצמה תצדיק את טענתו!

חזר ואמר להם, "אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו!" יצאתה בת קול ואמרה, "מה לכם אצל רבי אליעזר, שהלכה כמותו בכל מקום?!" עמד רבי יהושע על רגליו ואמר [תוך כדי כך שהוא מצטט לקדוש ברוך הוא מתורתו [דברים ל יב]!] "לא בשמים היא!"

בכך הוא התכוון שמרגע שנתנה תורה בהר סיני היא אינה בחזקתו של הקב"ה: כעת על ישראל לפרש ולפתח את התורה. אם הקב"ה רוצה לשמור לעצמו את הזכות 'לעדכן' את התורה, עליו לקבץ את כל ישראל בהר סיני כל שני וחמישי, כביכול, כדי שכולם ישמעו את הגירסה האחרונה. מרגע שניתנה אין לקב"ה חלק בהתפתחות התורה!

יג:
הגמרא ממשיכה לספר שרבי נתן פגש את אליהו הנביא (שלפי המסורת לא מת אלא נלקח לשמים והוא מבקר בקביעות אצל חכמים עלי אדמות). הוא שאל אותו מה קרה במרומים כשרבי יהושע אמר לקב"ה לא להתערב בוויכוח. התשובה היתה שהוא חייך ואמר "נצחוני בני, נצחוני בני." במילים אחרות: רבי יהושע צדק והקב"ה אינו רשאי להתערב בהתפתחות ההלכה.

המשך יבוא.


עבור שיעורים אלה אין תשלום וכך יהיה גם בעתיד.
אם שיעור זה או אחר הסב לך הנאה נא לשקול את האפרשות לבצע תרומה מקוונת ומאובטחת לתנועה המסורתית, שמעניקה חסות לשיעורים של בית המדרש הווירטואלי. נא להקפיד ולציין שתרומתך היא עבור "בית המדרש הוירטואלי" בתיבה המכונה "My Gift Allocation". כל התרומות לבית המדרש הוירטואלי מעניקות הקלות במס.
נא להשתמש בקישורית זו כדי להגיע ל-טופס תרומהלתנועה המסורתית.

בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שני וחמישי;
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שלישי.


דילוג לתוכן