דף הביתשיעוריםAvot

Avot-H123

נושא: Avot
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

לימוד משניות ברוח היהדות המסורתית (קונסרבטיבית)
מאת הרב שמחה רוט

כ"ז בסיון ה'תשס"ה / 4 ביולי 2005 (אבות 123)


Bet Midrash Virtuali
מסכת אבות, פרק ב', משנה ח' (חזרה):

רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמַּאי. הוּא הָיָה אוֹמֵר: אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמָךְ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ.

הסברים (המשך):

כב:
החדשנות הנועזת והתקיפה של רבן יוחנן בן זכאי לא הייתה מוגבלת לתקיעת שופר בשבת ביבנה. במהלך השנים היו לנו ההזדמנויות להתייחס לפחות למקרה אחד נוסף של שינוי מדהים שהוא כונן בהלכה פסוקה.

כג:
השינוי הזה קשור לסוטה, אישה שבעלה מאשים אותה בניאוף עם גבר אחר. פרטי הטקס עושים את המבחן למשפיל ביותר לאישה המסכנה. ולכן יוקל לנו ללמוד שבשלב מסוים בהתפתחות הרוחנית של עם ישראל היה מנהיג דתי בעל רגישות ואומץ ששם קץ לטקס הזה – שהוא מדאורייתא [מן התורה]. האיש הזה היה, כמובן, רבן יוחנן בן זכאי בתוקף תפקידו כנשיא הסנהדרין בעשור הקשה שלאחר נפילת ירושלים והתבוסה המשפילה של ההתנגדות היהודית למכונת המלחמה הרומאית. במהלך העשור הזה, בערך 70 – 80 לספירה, רבן יוחנן בן זכאי חולל שינויים רבי-חשיבות בסדרי ההלכה, אבל אולי השינוי המבורך ביותר לרגישויות המודרניים שלנו הוא ביטול טקס הסוטה.

כד:
השינוי התבסס, כפי שניראה, במובאה מדברי הנביא, אבל אנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהמילים הללו הובאו מאוחר יותר כוו לתלות עליו את המעשה הדתי האמיץ. מה שאולי משביע רצון למחשבת התרבות של המאה ה-21 הוא שלפני 2000 שנה היה חכם שהכיר באי-שוויון הטבוע בין המינים שכרוך בטקס הסוטה. אי-השוויון הזה הודגש בציטוט הנבואי [הושע ד' י"ד]:

לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה, וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה; כִּי הֵם [הגברים] עִם הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ וְעִם הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ וְעָם לֹא יָבִין יִלָּבֵט [יסבול]:

הנה פירושו של רבי אברהם אבן-עזרא על הפסוק הזה:

הטעם אין לתמוה אם הבנות תזנינה כי הם [בעליהם] בעלותם לראשי ההרים להקטיר הם אוכלים ושותים עם הזונות וזונים כולם:

ובכן, עקב כך שהגברים בישראל החלו מתבוססים בניאוף אין הצדקה לדרישתם, בהצטדקות כוזבת, שנשותיהם יאולצו להתנסות ב-"מים המרים המאררים". כך רבן יוחנן בן זכאי לפני 2000 שנה. היום, כמובן, הוא היה זוכה להחרמה בידי האורתודוקסים כ-"כופר קונסרבטיבי – או גרוע מכך, יהודי רפורמי" – על שהעז לעשות שינויים ביישום חוקי התורה בשל סיבות כל כך "חלשלשות".

המשך יבוא.

שאלות ותשובות:

לפעמים אני מופתע מההשפעה שיכולה להיות ללימוד שלנו על ההשקפה של בני אדם. הא לכם "צעקה מן הלב", מאוד אישית ששלח אלי
דוד דיירד:

מתוך הסתכנות בלהיות יותר מדי פוליטי, השיעורים האחרונים באבות דחפו את עמדתי הכוללת על היהדות אל התחום הדתי ולא אל הלאומי.המלחמות נגד הרומאים למדו אותנו, כפי שתלמידים של הלל ושל רבן יוחנן בן זכאי דחפו בזמנם, וכפי שנראה שאתה מלמד בשיעוריך, שהמטרה ביהדות היא מעשים של גמילות חסדים וצדקה. אני רוצה לקחת את הנקודה הזו צעד אחד קדימה, ולהציע שהיום התנועה הלאומית שלנו, הציונות, התערבבה עם האידיאלים הדתיים שלנו עד כדי כך שנעשה מסובך להבחין בין השניים. אני במיוחד לא אוהב את המושג ציונות דתית, כאילו המאמצים הלאומיים שלנו והאמונה הדתית שלנו חד הם. כעת, כשירושלים בידינו, נראה שאנחנו, כעם, שחכנו את ההיסטוריה שלנו, ואיבדנו את אהבת היהדות כדרך חיים הגונה בצורה הטהורה שלה. כבר זמן רב אני מרגיש הכי קשור ליהדות שלי כשאני באמריקה, היכן שאין הפרעות מהלהט הלאומני שמגיע לנקודת רתיחה בארצנו. לא רק שאני מאמין בהפרדה בין דת ומדינה, אני כעת מוסיף אמונה בהפרדה בין דת ולאומניות. השניים האלו תמיד הוכחו כתרכובת שמכלה את עצמה.

אני משיב:

לא אני "דחפתי" לכך "שהמטרה ביהדות היא מעשים של גמילות חסדים וצדקה." תיארתי את ה-"דחיפה" של רבן יוחנן בן זכאי. אני חושב שליהודים ישראליים רבים יש לבטים דומים לאלו שדוד מתאר. אני מאמין שזו מטלה דחופה של היהדות הקונסרבטיבית-מסורתית לתת לחיים במדינת ישראל משמעות דתית נאותה.


עבור שיעורים אלה אין תשלום וכך יהיה גם בעתיד.
אם שיעור זה או אחר הסב לך הנאה נא לשקול את האפרשות לבצע תרומה מקוונת ומאובטחת לתנועה המסורתית, שמעניקה חסות לשיעורים של בית המדרש הווירטואלי. נא להקפיד ולציין שתרומתך היא עבור "בית המדרש הוירטואלי" בתיבה המכונה "My Gift Allocation". כל התרומות לבית המדרש הוירטואלי פטורות ממס.
נא להשתמש בקישורית זו כדי להגיע ל-טופס תרומהלתנועה המסורתית.

בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שני וחמישי;
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שלישי.


דילוג לתוכן