Avot-H117

א:
לאחר סטייה ארוכה מהמתכונת המקורית – סטייה שהביאה לנו את תורתם של החוטרים מגזע בית הלל – משנתנו מחזירה אותנו למתכונת של פרק א', שם כל דור של חכמים הופיע לפי סדרו הכרונולוגי.

ב:
רבן יוחנן בן זכאי הוא, מבחינה היסטורית, אחד החכמים החשובים באמת. הוא כנראה זכה לחיים ארוכים שהרי הוא היה תלמיד של הלל הזקן וגם חי כמה שנים אחרי חורבן בית המקדש בשנת 70 למניינם. ברייתא בגמרא [סוכה דף כ"ח ע"א] מאמתת שהוא היה צעיר מאוד כשלמד מהלל:

(יש שמבינים את הביטוי " קטן שבכולן" כמורה על ערכו היחסי של רבן יוחנן בן זכאי לעומת תלמידיו האחרים של הלל. אבל זו סתם גוזמה – בדיוק כפי שגילו במותו ניתן כ-120. ברור שנעשה כאן ניסיון להציג אותו כראוי להשוואה עם משה רבנו.)

ג:
כבר בגיל צעיר הוא קנה שם לעצמו. המשנה [סנהדרין פרק ה משנה ב] מתארת אותו כמי שיצר לעצמו מוניטין כתלמיד צעיר במהלך משפט רצח:

הוא עדיין היה תלמיד בזמן המשפט הזה שהרי הוא מכונה 'בן זכאי', צורת זיהוי שכרגיל מציינת אדם שטרם הוסמך כחכם. בפרושה למשנה הזו הגמרא מביאה דעות שונות לגבי הנסיבות של משפט זה. האמורא רמי בר חמא מציע שהעבירה שבגינה עמדה אפשרות של עונש מוות במשפט הזה היא חילול שבת בכך שנקטפה תאנה מהעץ (וזה יהפוך את צורתם של עוקצי התאנים לעדות ממשית). אבל הגמרא סותרת זאת עם הציטוט שהעד אמר ש-"תחת תאנה הרגו". רמי בר חמא מתעקש ומציע ש-"כגון ששפדו בייחור של תאנה" [דקר אותו בענף של תאנה]! אבל זה לא ייתכן כי הברייתא ממשיכה:

ברור מכאן שבגמרא חושבים שהפשע שבן זכאי התלמיד הצעיר חקר היה מקרה רצח וחקירתו העקשנית של העדים מנעה עיוות דין חמור.

המשך יבוא.

באבות 112
כתבתי: האם נגזים אם נראה כאן רמז למשהו נוסף? – שהדרך היחידה לשים קץ לאלימות היא להימנע מלהגיב לאלימות. אם מחשבה כזאת מותרת, נמצא שהיא דומה מאוד לתורתו של בן זמנו הצעיר יותר של הלל: ישו הנוצרי גם הטיף שצריך להגיב לאלימות ב-"הפניית הלחי השניה".

ארט קמלט כותב:

האם סביר לחשוב ש-"להטות את הלחי השניה" מקורו באיכה פרק ג' פסוק ל'? למרות שבאיכה נראה שכוונת הפשט היא: עשה הכל כדי להישאר בחיים ואל תאבד תקווה.

אני משיב:

אני חושב שלהבנת תשובתי, יועיל אם נצטט קודם את הפסוק שבו מדובר יחד עם הקשרו. הנה איכה ג כז-ל:

ברור שהכוונה היא שטוב לגבר הצעיר לסבול בנעוריו: מניחים שהרעיון הוא שכך הוא ילמד סבלנות וענווה וכך יכול להתמודד עם צרות גדולות יותר בשלב מאוחר יותר בחייו. האם המלצתו של ישו הנוצרי לנהוג בפציפיזם מקורה בפסוק הזה? – לעולם לא נדע. הלל עצמו במשנה אינו מצטט את הפסוק הזה. אולם, אם ההצעה היא שישו חשב על הפסוק הזה – שהפסוק מאיכה שימש כקרש קפיצה לתורתו – אני חייב להודות שרעיון כזה הוא יותר מאפשרות גרידא.