דף הביתשיעוריםAvot

Avot-H115

נושא: Avot
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

לימוד משניות ברוח היהדות המסורתית (קונסרבטיבית)
מאת הרב שמחה רוט

כ"ד באייר ה'תשס"ה / 2 ביוני 2005 (אבות 115)


Bet Midrash Virtuali
מסכת אבות, פרק ב', משנה ז' (חזרה):

הוּא הָיָה אוֹמֵר: מַרְבֶּה בָשָׂר מַרְבֶּה רִמָּה; מַרְבֶּה נְכָסִים מַרְבֶּה דְאָגָה; מַרְבֶּה נָשִׁים מַרְבֶּה כְשָׁפִים; מַרְבֶּה שְׁפָחוֹת מַרְבֶּה זִמָּה; מַרְבֶּה עֲבָדִים מַרְבֶּה גָזֵל; מַרְבֶּה תוֹרָה מַרְבֶּה חַיִּים; מַרְבֶּה יְשִׁיבָה מַרְבֶּה חָכְמָה; מַרְבֶּה עֵצָה מַרְבֶּה תְבוּנָה; מַרְבֶּה צְדָקָה מַרְבֶּה שָׁלוֹם. קָנָה שֵם טוֹב – קָנָה לְעַצְמוֹ; קָנָה לוֹ דִבְרֵי תוֹרָה – קָנָה לוֹ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:

הסברים (המשך):

ד:
מרבה נכסים – מרבה דאגה. כל זה פשוט. אנשים רבים שואפים לצבור נכסים אישיים במהלך חייהם. הלל מצביע על כך שבעלות על נכסים היא לא ברכה צרופה, ולעיתים קרובות היא כוללת דאגות וחרדות – מנזק, מגנבה, מאבדה וכדומה. אולי הוא רומז שיותר מדי אנרגיה רגשית מבוזבזת ברדיפה אחר קניין גשמי ובכך מרוקנים את המאגר של אנרגיה רגשית שממנו יכול האדם לשאוב לשם פעילות רוחנית ושכלית.

ה:
מרבה נשים – מרבה כשפים. יש שתי מילים בעלות משמעות כפולה במשפט הזה. "נשים" יכול גם להתפרש כ-"רעיות" ו-"כשפים" כ-"מעשה קסמים". אבל המשמעות ברורה. בזמנו של הלל לא רק צבירת רכוש היתה סמל סטטוס, אלא גם מספר הנשים (רעיות) בביתו של אדם היה גורם מרשים. האיש הפשוט ברחוב קרוב לוודאי היה מגביל את עצמו לרעיה אחת, אך העשירים יותר בטח היו נושאים יותר מאשה אחת בו-זמנית. התורה לא שללה את האפשרות שלגבר תהיה יותר מאישה אחת בו-זמנית (אבל נשים לא יכולות להינשא ליותר מגבר אחד בו זמנית). פחות ממאה שנים לאחר זמנו של הלל היתה בצורת ממושכת בארץ ישראל. רבי טרפון, שהיה כהן עשיר, נשא שלוש מאות נשים בשנה אחת כדי שיוכלו לאכול ממתנות הכהונה שלו.

ו:
אולם ככול שיש יותר נשים בביתו של אדם כך יש יותר קינאה ותככים בין הנשים שמתחרות על מעמד ומשוא פנים. בתקופה שבה האמונה בכשפים היתה נפוצה אפשר להבין כיצד נשים-צרות קנאיות היו משתמשות בקסמים ולחשים כדי לזכות בתשומת ליבו של הגבר היחיד שזמין להן. בתורה [בראשית ל' יד-טז] אנו קוראים על היריבות בין רחל ולאה, שתיים מארבעת נשותיו של יעקב אבינו:

וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ: וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ: וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא:

הדודאים נחשבו כצמח מעורר תשוקה מינית.

המשך יבוא.

שאלות ותשובות:

באבות 106
ציטטתי את רבי חייא בר אבא: הלואי אותי עזבו, ותורתי שמרו! דניאל קירק שואל:

כיצד אפשר לשמור על התורה ולעזוב את אלוהים? באבות 075 אמרת ש-"מאוד מפתיעה" הערתו של רבן שמעון בן גמליאל בפרק א' משנה יז ש-"לֹא הַמִּדְרָשׁ הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה". והערת: "לא פעם ולא פעמיים הציעו מי שהציעו שהחטא הגדול ביותר ביהדות הוא אי-ידיעה." האם יש סתירה בין ההצעה שהחטא הגדול ביותר הוא אי-ידיעה וההרגשה ששמירת התורה חשובה מהיצמדות לאלוהים שנתן אותה? או שאפשר לפייס בניהם?

אני משיב:

רבי חייא בר אבא לא חשב ששמירת התורה חשובה יותר מהיצמדות לאלוהים. (המשפט הראשון בחיבור ההלכתי האדיר של רמב"ם, משנה תורה, מצהיר שהאמונה באלוהים היא "יסוד היסודות ועמוד החכמות … שהכל תלוי בו".) מה שהחכם אמר הוא שהיכן שאין אמונה באלוהים אדם עדיין יכול לקיים את מצוות התורה – בגלל שהן מוצאות חן בעיניו, בגלל שהן נראות הגיוניות וכדומה. הוא אומר שחוסר אמונה באלוהים לא צריך להיות סיבה לאי שמירת התורה, ושמירת התורה תוביל בסופו של דבר את שאינו מאמין לאמונה בגלל ש-"המאור שבה היה מחזירן למוטב".

עליונות ההתנהגות הנכונה על האמונה הנכונה (אורתופרקסיה על אורתודוקסיה) מודגשת בציטטות שדניאל עצמו מביא בשאלתו. הלימוד חשוב רק כאשר הוא מוביל למעשה – שמירת המצוות: לימוד ללא שמירת המצוות הוא תרגיל אינטלקטואלי בלבד. ואכן, אי הידיעה הוא אולי החטא הגדול ביותר ביהדות – אי-ידיעת המצוות: שהרי אם אדם אינו יודע מה הן אינו מסוגל לקיים אותן, שזה העיקר.


בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שני וחמישי;
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שלישי.


דילוג לתוכן