Avot-H113
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
השיעור היום מוקדש ע"י עירית זמורה ובעלה אהוד במלאות השלושים להסתלקות האם והחמות, חווה זמורה ז"ל, לעולם האמת.
|
|
מסכת אבות, פרק ב', משנה ו' (חזרה):
הוּא הָיָה אוֹמֵר: אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד, וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים; ובִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ: אַף הוּא רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. אָמַר לָהּ: עַל דַּאֲטֵפְתְּ אַטְפוּךְ, וְסוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן:
הסברים (המשך):
כו:
הלל מצייר תמונה של שרשרת אינסופית של אלימות. הפירוש שהמפרשים הקלאסיים מציעים הוא שכל אחד מהרוצחים הללו מהווה חוליה בשרשרת של הענשה "מידה כנגד מידה": המידה שמדדו לאחרים היא המידה שנמדדה להם. אבל, כפי שמעיר הרב יום-טוב ליפמן הלר בפרושו "תוספות יום-טוב", כך לא ייתכן: החוליה הראשונה בשרשרת הזו חייבת להיות חפה מפשע. הוא מביא את הדוגמה של הבל, בסיפור הבריאה, שנרצח בידי קין אחיו: אף על פי שהבל היה חף מפשע לחלוטין בוצע בו מעשה אלים. כז:
דלמא [ושמא] לא. ומעשים בכל יום כמה רצחנים שמתים על מטתם בידי שמים [מוות טבעי].
בעל תוספות יום-טוב מציין שלפי הפירוש הקלאסי הלך המחשבה במשנתנו כל כך בעייתי ש-"יש מקומות שלא נהגו לומר זו ההלכה".
אבל אז הוא מביא טיעונים משכנעים על כך שהמשנה אכן מקורית. בעל תוספות יום-טוב מגיע למסקנה שהלל רוצה לומר שלמרות העובדה שיש יוצאים מן הכלל, עלינו להניח כהנחת יסוד שיש צדק בסדר הדברים בעולם הזה, ושבסופו של דבר חוטאים יקבלו את הגמול המגיע להם על מעשיהם – לטוב או לרע. כח: שאלות ותשובות:
באבות 108 יצא לנו להזכיר שוב את מעמדו של "עם הארץ" ואת היחס של חז"ל אליו. נעמי גרץ שלחה אלי הודעה ארוכה שבה היא מצטטת קטע מהגמרא [פסחים מ"ט ע"ב] שבו נגלית הסלידה העמוקה מעמי הארצות של לפחות חלק מהחכמים. לאחר ששקלתי היטב החלטתי להציג את רוב רובה של הודעתה של נעמי עם מינימום של עריכה, למרות אורכה הגדול.
לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם. לא מצא בת תלמיד חכם ישא בת גדולי הדור; לא מצא בת גדולי הדור ישא בת ראשי כנסיות; לא מצא בת ראשי כנסיות ישא בת גבאי צדקה; לא מצא בת גבאי צדקה ישא בת מלמדי תינוקות; ולא ישא בת עמי הארץ מפני שהן שקץ ונשותיהן שרץ ועל בנותיהן הוא [הכתוב] אומר: "ארור שכב עם כל בהמה" [דברים כז כא].
הטקסט ממשיך ומכריז בהגזמה חמורה ש-"מותר לדקור אותם [אפילו] ביום כיפור שחל בשבת… מותר לקרוע את עם הארץ כמו דג.
תניא: היה רבי מאיר אומר, "כל המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני ארי! מה [כמו ש-] ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים אף [כך גם] עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים":
מיהו עם הארץ? המושג עם הארץ משמש לציין את פשוטי העם, אדם ללא השכלה, ולפי המשנה, גם לציין אדם שלא מקפיד על קיום המצוות. בתקופת המשנה היו הגבלות שתחמו את היחסים בין האנשים המשכילים ובין האנשים הפשוטים, אבל בתקופת הגמרא הם כבר נזנחו. הדעה הקדומה נגד עם הארץ נותרה בעינה; ואולם, יש עדות לכך גם היום בשפה המדוברת… המטרה של הקטע היא להבהיר שעם הארץ הוא לא בן אנוש, אלא חיה (כמו אריה) ואדם רשע. יש כאן איבה תהומית. כיצד אתה מסביר את זה?
אני משיב: יש חכמים ויש חכמים, יש עמי הארץ ויש עמי הארץ. בפרושו על הקטע בגמרא שנעמי צטטה, הרב עדין שטיינזלץ כותב כדלהלן:
הרבה דנו המפרשים והפוסקים בדברים הנאמרים כאן בעם הארץ וכמה דברים נראים מוסכמים על כולם. הראשון, כי "עם הארץ" הוא כינוי כולל לסוגים שונים של אנשים ודרגות שונות. למן הפחותים ביותר עד למה שאמרו "איזהו עם הארץ – מי שקרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים". והנה בענין עם הארץ האמור כאן הסכימו רוב המפרשים שמדובר בעם הארץ מן הדרגה הנמוכה ביותר שהוא כדברי הגמרא "לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ" שהוא אדם שאינו רק נבער מידיעת התורה אלא גם אינו עוסק בשום מלאכה בישוב העולם ומזלזל בכל המצוות, שאדם כגון זה ראוי להרחיקו בכל מיני ריחוק לפי שחזקתו אינו נמנע מעבירות ומלהיכשל בהן מדעת ושלא מדעת… ובדרך אחרת היה שפירש ש-"עם" משמעו כהה, עמום, ועם הארץ הוא זה שיש בו רוח כהה ופחותה.
הרשו לי להוסיף עוד דבר. אחד החכמים היה בעברו 'עם הארץ'! ורבי עקיבא אומר על עצמו:
"כשהייתי עם הארץ אמרתי, "מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור!" אמרו לו תלמידיו, "רבי, אמור ככלב." אמר להן, "זה [החמור] נושך ושובר עצם וזה [הכלב] נושך ואינו שובר עצם":
|