Avot-H112

כג:
ברור שכאן הלל מתייחס לאלימות: בגלל שמישהו עשה מעשה אלים והטביע מישהו אחר, הוא עצמו הוטבע, וגם יבוא תורם של אלו שהטביעו אותו והם גם הם יטבעו. הוא מציג כאן בפנינו שרשרת אינסופית של אלימות. נראה שהוא רומז שאלימות מולידה אלימות.

כד:
האם נגזים אם נראה כאן רמז למשהו נוסף? – שהדרך היחידה לשים קץ לאלימות היא להימנע מלהגיב לאלימות. אם מחשבה כזאת מותרת, נמצא שהיא דומה מאוד לתורתו של בן זמנו הצעיר יותר של הלל: גם ישו הנוצרי הטיף שצריך להגיב לאלימות ב-"הפניית הלחי השניה". כמובן שהם חיו בחברה אלימה מאוד. במהלך המאה הראשונה לספירה הסלימה ההתנגדות לשלטון הרומאי ונעשתה אלימה מאוד. היתה סיעה אחת בין הקנאים – הרומאים קראו להם "סיקריקון", (sicarii) 'אנשי פגיונות' – שהאידיאולוגיה שלהם היתה שרק רומאי מת הוא רומאי טוב. הם הסתובבו עם פגיונות מוחבאים בבגדיהם, וכאשר הם פגשו בהמון הסואן רומאי או יהודי אוהד רומאים הם דקרו אותו בחשאי. כשההמון התפזר, קורבן האלימות נפל ומת. (אני מביא את הסיקריקון כדוגמה בלבד. בזמנו של הלל האלימות היתה כמעט אורח חיים.)

כה:
המפרשים הקלאסיים נוקטים בגישה ההפוכה. הם רואים את הלל כמורה שעל כל חטא בא עונשו. הם מצטטים את תורתם הידועה של חז"ל [סנהדרין צ' ע"א] שמידתו של הקב"ה היא "מידה כנגד מידה". בשיעור הבא אסביר מדוע אני חושב שגישתם זו איננה נכונה.

המשך יבוא.

ל-טוד סטון יש שלוש שאלות שקשורות בשבת – עניינים שדנו בהם באבות 106 ו-107.

כתבתי על ההיתר שנתנו, לפני חמישים שנה, רבנים בצפון אמריקה לאנשים להשתמש ברכב כדי להגיע לבית הכנסת בשבת. טוד שואל: האם הם התירו גם נהיגה כדי לבקר חולים?

אני משיב:

לא ראיתי שמישהו הציע כך מעולם. ביקור חולים בשבת הוא מצוה גדולה, אבל אין ביכולתו להצדיק חילול שבת. אפילו אותם רבנים שהתירו נסיעה בשבת עשו זאת אך ורק כדי להגיע לבתי הכנסת. כל שימוש אחר ברכב בשבת, אפילו לדידם, הוא חילול שבת.

לטוד יש שאלה נוספת שקשורה ל-"מורת רוחי מההיתר לנסוע בשבת". הוא כותב:

במשנה, הדיון בשבת מתחיל באדם שנותן צדקה בשבת אבל יכול להיות שהוא חוטא. האם אתה חושב שזה כדי ללמד אותנו שלא למצוא דברים חשובים יותר מהשבת?

אני משיב:

המשנה הראשונה במסכת שבת מציגה מצב שבו יש בעל-בית בתוך הבית שמוסר משהו לעני שמחוץ לבית. צדקה לא מוזכרת במפורש, ומכיוון שהמצב הזה מתואר כשהוא מתרחש בשבת לא סביר שזה כסף שהחכמים רואים כאן. שוב, גמילות חסדים היא מצוה גדולה אבל היא לא יכולה לגבור על חילול שבת. יש רק מצוה אחת שהכל רואים שהיא מחייבת חילול שבת. במשנה תורה [הלכות שבת פרק ב הלכה א] רמב"ם כותב:

אם מותר לנהוג בשבת, מה ההלכה לגבי החלפת צמיג עם תקר? דבר שיכול לקרות אפילו אם נוסעים רק לבית הכנסת כדי להתפלל וללמוד תורה. האם מותר להחליף צמיג במקום ציבורי?

אני משיב:

החלפת צמיג עם תקר בשבת תהיה אסורה בכל המצבים הרגילים. אבל מאחר ואני מתנגד בחריפות להיתר המתירה כביכול נסיעה בשבת, אני מוצא שהשאלה רק מדגימה מדוע אסור לנו להשתמש ברכב בשבת.