דף הביתשיעוריםAvot

Avot-H109

נושא: Avot
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

לימוד משניות ברוח היהדות המסורתית (קונסרבטיבית)
מאת הרב שמחה רוט

ב' באייר ה'תשס"ה / 11 במאי 2005 (אבות 109)


Bet Midrash Virtuali
השיעור היום מוקדש בהכרת תודה עמוקה מקרב לב לזכר כל אלה שמסרו את נפשם כדי שמדינת ישראל תיוולד ותשגשג. את זכרם אנחנו מכבדים ומוקירים היום.
מסכת אבות, פרק ב', משנה ו' (חזרה):

הוּא הָיָה אוֹמֵר: אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד, וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים; ובִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ: אַף הוּא רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. אָמַר לָהּ: עַל דַּאֲטֵפְתְּ אַטְפוּךְ, וְסוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן:

הסברים (המשך):

יב:
באופן מסורתי לימוד יהודי-דתי שונה מצורות אחרות של לימוד. סידור טיפוסי של אולם הרצאות באוניברסיטה יכלול בימה שעליה עומד המרצה מלפנים ומולו יושבים התלמידים בשורות. הסידור המסורתי של חדר לימוד בישיבה טיפוסית יכלול מורים ותלמידים יושבים יחד מסביב לשולחנות. בעוד שבכיתה מערבית טיפוסית יש אחד שמלמד ואחרים שלומדים, בחדר הלימוד היהודי המסורתי ה"מלמד" וה"לומדים" לומדים יחד. ההזמנה הטיפוסית היא "הבה נלמד". אולי נוכל לומר שהמורה האמיתי במסגרת היהודית המסורתית הוא הקב"ה, הנוכחים לומדים ביחד את דברי המורה האלוהי. פעם היה לי חברותא שאמר שמה שמצא חן בעיניו במיוחד בלימוד תורה (תורה במובן הרחב של המילה) הוא האפשרות להציץ אל תוך תהליכי מחשבתו של האלוהים כביכול!

יג:
אבל אפילו אם אנחנו לומדים ביחד, לפעמים יש אחד שמוביל. אז נכנה אדם כזה המלמד וזה שלומד עם המלמד נכנה הלומד. הלל אומר כעת משהו כל כך פשוט עד שהוא מדהים ממש: כשלימוד תורה הוא מאמץ משותף של המלמד והלומד להבין ולהאיר, על הלומד להיות מוכן להציג את שאלותיו (והלומדת את שאלותיה) ללא היסוס ולהעלות טיעונים אפשריים נגד דברים שאמרו אחרים. ענווה – אמיתית או מזויפת – לא תואיל כאן לתהליך הלמידה. יש צורך להתגבר על הביישנות כדי לאפשר תרומה מלאה לתהליך הלימוד. יתכן שנפספס "הצצה" חשובה "לתוך תהליכי מחשבתו של האלוהים" אם הלומד בעל התובנה ביישן מכדי להשמיע את הערתו, שאלתו או התנגדותו.

יד:
וכעת כבר אמור להיות ברור שגם ההפך נכון. אם ה-'מלמד' חסר סבלנות (או אנוכי מדי) מכדי לקבל את ההערות, השאלות ואת טיעוני הנגד שמעלים הלומדים, המלמד מעכב את תהליך הלימוד במקום לקדם אותו. באופן מסורתי, הרבנים המלמדים אימצו את שיטת הלימוד הסוקראטית: הצגת שאלות כדי לדרבן את הלומדים לחשוב ולהביע את דעתם.

המשך יבוא.

שאלות ותשובות:

בשיעור האחרון הבאתי את תשובתי להתנגדות שהועלתה להתנשאות (ולגרוע מכך!) שבתורתו של הלל. לסיכום כתבתי ש-הבעיה המודרנית שלנו עם דבריו של הלל נעוצה לא במה שהוא אומר אלא בהנחת היסוד המקורית שלו. ברגע שהסרנו את הוודאות של המקור האלוהי למצוות קבלנו יחסיות מוסרית שפוגמת בהנחת היסוד של הלל. אין זו אשמתו.ביילה זינגר לא מקבלת אף מילה! היא כותבת:

עם כל הכבוד, עלי לחלוק על מסקנתך. "הבעיה המודרנית" שלי עם המשנה היא טבעו של האפיון כ-"הכל או כלום". אפילו אם נקבל את "המקור האלוהי למצוות", לא יוצא מכך שמי שדוחה חלק מהמצוות בהכרח דוחה את החסידות ככלל. לי אישית קשה מאוד לקבל את המסגרת הכוללת שנבנתה עם מה שנראה כקשר זעום לחמשה חומשי תורה, ואני מתרעמת מההשוואה הפשוטה והכללית של "דתי" ו-"שומר מצוות", במיוחד כאשר זה החלק הנראה של שמירת המצוות שיוצר את הבסיס לאפיון. אולי לדידו של הלל קיום כלל המצוות הוא תנאי מקדים לתווית "חסיד" – אבל מאחר שאין אדם שיכול לקיים את כל המצוות לכל פרטיהן ודקדוקיהן, אין אדם שיכול להיקרא חסיד לפי ההגדרה הזו. כולנו במידה מסוימת חסידים ובמידה אחרת פורקי-עול. חוששתני שאני עדיין עומדת לצדו של ג'ים פלדמן בנושא הזה: לא משנה אם זו תורתו של הלל, רמב"ם או רבי עובדיה שעל הכוונת.

אני משיב:

יש לנו בעיה סמנטית כאן: ביילה והלל נותנים פרוש שונה למושג חסיד. עבור ביילה חסידות היא רצון פנימי להעשיר את החיים על ידי קיום המצוות. עבור הלל חסידות היא חתירה מתמדת לקיים את רצון האל באופן המושלם ביותר שאפשר. כמובן שאנחנו המודרניים לא יכולים ממש להעריך את האידיאל של חז"ל בנושא הזה: אנחנו מתוחכמים יתר על המידה! המחיר של תחכום הוא התפכחות. ולכן אנחנו מבטאים את ה-"חסידות" שלנו כניסיון להשיג קדושה: משהו שירומם את חיינו, אפילו רק לזמן מה, מהגשמי להתחלה של משהו טרנסצנדנטלי. ביילה צודקת שאין אדם שיכול להגיע לאידיאל: החתירה היא הכל. אולם המשפט האחרון שלה אינו נכון! ראה בהמשך.


ג'ים פלדמן כותב:

תשובה טובה, במיוחד הפסקה [שציטטתי כפתיח לדברי ביילה – שי"ר]. כדי להבין למה הלל אומר את מה שהוא אומר צריך להבין את הנחת היסוד שלא נאמרה (שהייתה מובנת מאליה?). מאחר ואני לא מקבל את הנחת היסוד הזו, אני לא מגיע לאותה מסקנה, אבל עלי לקבל את הדרך שבה הוא הגיע אליה. יתר על כן, הנחת היסוד שלו הייתה "נתון" בזמנו. הנושא הבעייתי האחר בחלק הזה הוא מילים "לוהטות". עבדת קשה כדי לחקור את משמעות המילים המקוריות, אבל האנגלית של התרגום עדיין נשמעת נלוזה. אי-אפשר להשתמש במילים כמו "בור" ו-"עם הארץ" בלי השלכות מזלזלות. גם ל-"ביישן" יש מובן אחר לקורא המודרני, אכן בסביבה בה כל הלימוד והבחינה נעשים בעל פה ביישנות היא מכשול רציני. כל מי שאי פעם בחן בעל פה יעיד שמה שמתקבל ממבחן כזה תלוי יותר בסביבת המבחן וביחסים הבין-אישיים מאשר במה שהנבחן באמת יודע. אפילו "חסיד" נושא כמה קונוטציות, לא בהכרח חיוביות. אני מתרגם "דתי" כ-"שומר מצוות" בניסיון למנוע שפיטת ערכים. תרגום היא עבודה קשה, קצת יותר מחיזוי מזג האוויר. תודה לך על תגובתך. כפרופסור בפרישה אני נהנה לראות מקצוען בפעולה.

אני משיב:

תודה לך, ג'ים, על המילים הללו. אבל מורים לא פורשים: הם רק ממשיכים לעשות את שלהם בסביבה אחרת! לפני הפרישה הם עושים זאת עבור גרושים, לאחר הפרישה בחינם!

חג עצמאות שמח לכולם!


בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שני וחמישי;
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שלישי.


דילוג לתוכן