רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: "יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן; וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן; וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיְּעָתַן וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד: וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם:"
א:
לפני שנתחיל ללמוד את התוכן של המשנה השניה של פרק ב' עלינו לומר כמה מלים על המשנה עצמה. יש לזכור שהמשניות האחרונות בהן עסקנו עקבו אחרי אמרות בולטות שיוחסו לנשיאי הסנהדרין שהיו כולם משושלת בית הלל – הלל עצמו, רבן גמליאל הזקן, רבן שמעון בן גמליאל (הראשון), רבן גמליאל דיבנה, רבן שמעון בן גמליאל (השני), רבי, וכעת בנו של רבי, רבן גמליאל (השלישי).
ב:
אולם הכללת המשנה הנוכחית במסכת אינה דבר מובן מאליו. אם רבי יהודה הנשיא היה עורך המשנה, ואם הוא היה זה שעשה את הזינוק הנועז והעלה את התורה שבעל פה על הכתב, איך אפשר שאימרה המיוחסת לבנו נכללת אחרי אימרה המיוחסת לרבי עצמו? הלא ודאי שהמשנה גובשה ונחתמה לפני שרבי הוציא אותה לאור!
ג:
כמובן שהתשובה הפשוטה היא שרבי עצמו כלל את האימרה המיוחסת לבנו. אבל מחשבה שניה דוחה את האפשרות הזו. בעל המשנה הנוכחית מזוהה בתואר הכבוד "רבן", תואר שניתן אך ורק לנשיאי הסנהדרין. לכן, כל עוד אביו של בעל המשנה היה חי, היה שמו רבי גמליאל ולא רבן גמליאל. העובדה שהוא מזוהה כאן כרבן גמליאל מורה על כך שהוא כבר היה ידוע ומכובד כנשיא הסנהדרין, תפקיד שהוא קיבל רק לאחר מות אביו.
ד:
אם כן, עלינו לחפש הסבר פחות מובן מאילו. האמת הפשוטה היא שבניגוד להבנה העממית הרווחת, לא היה זה רבי שחתם את עריכת המשנה, אלא המלאכה נמשכה מספר שנים לאחר מותו. אין לדעת אלו חלקים מהמשנה (בכללותה, כל ששת הסדרים) נוספו או נערכו לאחר מותו של רבי. דעתי – שאין לה סימוכין טובים יותר או טובים פחות מכל דעה אחרת – היא שרק מסכת אבות נערכה לאחר מותו של רבי. בהחלט יתכן שכל מסכת אבות סופחה למשנה לאחר שרבי כבר פירסם את כל שאר המשנה. כבר בתחילת לימוד המסכת ציינו עד כמה מסכת אבות שונה מכל המסכתות האחרות במשנה. קשה לי לא להניח שמסכת אבות הוספה אימתי במהלך כהונתו של רבן גמליאל בן יהודה כנשיא הסנהדרין, ושהיא הוספה כדי שהחיבור שמגדיר תורה שבעל פה יכלול בנוסף לדינים והלכות גם את תורתם הפילוסופית והרוחנית של החכמים.
ה:
ולא זו בלבד אלא אף זו אוסיף ואומר: אני מניח שמסכת אבות נועדה במקור לשמש באחד משני אופנים: או שהיתה אמורה להיות מעין פתח-דבר למשנה כולה או שהיא היתה אמורה לבוא ממש בסוף. בכל אופן איני יכול להסביר כיצד נקבע מקומה בסופו של דבר לקראת סופו של הסדר הרביעי של ששת הסדרים. ההסבר המקובל שניתן כדי להסביר מדוע מסכת אבות נכללת בסדר נזיקין (שעוסק במערכות המשפט) חלש ביותר. רמב"ם, לדוגמה, מביא את הסברה שמסכת אבות מציגה את הערכים הרוחניים והמוסריים שנדרשים לשופטים בישראל.
ו:
למעשה מלאכת האיסוף והעריכה של התורה שבעל פה ודאי לא תמה עם מותו של רבי. הדוגמה הטובה ביותר להבהרת הנקודה הזו היא אוסף ההלכות שנקרא תוספתא. לתוספתא אותו המבנה כמו המשנה, אבל היא כוללת חומר הלכתי שרבי דחה ולא כלל במשנתו. לפי המסורת התוספתא היא פרי עבודתו של רבי חייא שהיה תלמיד-חבר של רבי. אם כך, נניח שמספר שנים לאחר מותו של רבי נעשו מספר שינויים במשנה, וכך נסביר כיצד קרה שאימרה המיוחסת לרבן גמליאל בנו של רבי נכללת במשנתנו הנוכחית.
המשך יבוא.
ההערה של יעקב חיניץ בשיעור הקודם עוררה תגובות. הפעם יש לנו מקום רק להערה אחת. יעקב חיניץ כתב: .
אז המשנה אומרת לנו: תשמעו, אתם צריכים לכבד את כל המצוות. ודאי שכמה מהן חמורות מאחרות. למעשה מצאתי שלא פחות מ-16 מצוות מאופיינות כמו: שקול כנגד כל מצוות שבתורה. יש מצוות כמו שבת, ציצית, עבודה זרה שערכן שווה לערך לכל המצוות יחד. ומבחינה הגיונית זו סתירה, כי אם מצוה אחת שווה כנגד כל האחרות, האם ה"אחרות" כוללות מצוות חמורות אחרות שאליהן נאמר אותו הדבר?
וורן גרין כובת:
יש בעצם פתרון מתמטי. אם ניתן ל-16 המצוות האלו ערך אינסופי, אפשר ליצור את היחס אחד = הרבה והוא יהיה נכון.
