רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד – עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם":
ז:
תיארנו את מרד היהודים נגד הרומאים בתפוצות, אך שום דבר אינו יכול להידמות להתרוממות הרוח והייאוש שהוליד מרד בר כוכבא. הנחתי היתה שלרוב המשתתפים בחוג לימוד המשניות ע"ש רבין ז"ל יש ידיעות כלשהן על אודות מלחמת היהודים הגדולה נגד הרומאים (
66 עד
72 לספירה); הנחתי כעת הינה שלרוב המשתתפים אין ידיעות מרובות על אודות מרד בר כוכבא (
132 עד
136 לספירה) – מרד אשר מבחינות רבות היה הרה גורל לעם היהודי יותר מאשר המרד הראשון.
ח:
המרד בהנהגתו של בר כוכבא בשנת 132 לא היה פרי עמלו של מורד רדיקלי אחד ויחידי. המרד היה בעצם התוצאה הבלתי נמנעת מחד גיסא של שנים של הבטחות ליהודים שלא קוימו, ומאידך גיסא של חוקים שמגמתן היתה לדכא את הבסיס של הלאומיות היהודית. מרד היהודים בתפוצות מאוד הדאיג את טְרַיָאנוּס, וכדי לוודא שיהודי ארץ ישראל לא יצטרפו למרד זה הוא שיגר את טִינֵיאוּס רוּפוּס להיות המושל ביהודה. טיניאוס רופוס כבר היה ידוע לשמצה עקב הקשיחות שבה הוא התייחס לבני אדם – קשיחות שהופגנה בעליל בדיכוי המרד של יהודי פרתיה.
ט:
אבל, לומר את האמת, יהודי ארץ ישראל בעצם לא רצו למרוד. טריאנוס הבטיח להם שיבנה מחדש את בית המקדש! אולם, התושבים הלא-יהודים של ארץ ישראל – והם היו כמעט שליש מכלל האוכלוסיה, אם לא יותר – לא חפצו בבנינו מחדש של בית המקדש; הם סברו שאם ייבנה הוא יסמל את לידתה המחודשת של אומה ישראלית עצמאית. טריאנוס קיסר שהבטיח הבטחה זו, הלך כבר לעולמו (117 לספירה) ומחליפו היה אדריאנוס קיסר. לא היה ברור ליהודים אם אדריאנוס יקיים את ההבטחה של טריאנוס אם לאו. ובעצם, אדריאנוס החליט לנסוע לירושלים בכבודו ובעצמו, לפני שיתחיל בבניה, כדי לבדוק את המשמעות של הבטחתו של טריאנוס. כשאדריאנוס הגיע לירושלים המראה של עיר שהיתה גדולה וכעת נחרבת עד היסוד עשה עליו רושם עז. הוא רצה מיד להתחיל בבניה. אבל כוונותיו של אדריאנוס וציפיותיהם של היהודים לא היו זהות. ניתן לדמיין את היאוש ואת העלבון הצורב שחשו היהודים כשהבינו שאדריאנוס מתכוון לבנות את ירושלים לא כעירם של היהודים אלא כעיר של הגויים שתוקדש לאל יופיטר ושבה אדריאנוס עצמו יהיה הכוהן הגדול; מה שפעם היתה ירושלים מעתה תהיה Aelia Capitolina – אייליה קפיטולינה. היה זה לעג ובוז ליהודים. במשך שישים שנה חיכו עד שהרומאים יחזירו להם את בית המקדש שלהם. נמנעו מלמרוד יחד עם אחיהם בתפוצות כי האמינו שהבטחתו של טריאנוס תצא אל הפועל.
י:
אבל גרוע מזה עמד להתרחש. אדריאנוס, שכנראה בכלל לא הבין את ההשלכות הכבירות של מדיניותו, כעת אסר על ברית המילה. (הרומאים תעבו את המילה וסלדו ממנה.) בעולם המערבי אדריאנוס נחשב כאחד מן "חמשת הקיסרים הטובים" – טריאנוס, אדריאנוס, נֶרְבָה, ושני האנטונינים. אך ליהודים הוא היה לאנטויוכוס חדש [ראה אבות 020]. הרומאים הספיקו כבר לאסור על רבות מהמצוות החשובות ביותר ביהדות, או שלעגו עליהן. אם היהודים לא היו מתמרדים נגד הרומאים היו גוועים מבחינה רוחנית. אפילו אם הרומאים לא יהרגו אותם היהודים בעצם לא יהיו עוד יהודים. האופציה היחידה שלהם היתה להשיג עצמאות.
יא:
עד כה רבי עקיבא, החכם הגדול ביותר באותו הזמן (ואחד הגדולים ביותר בכל הזמנים) האמין גם הוא בהבטחות של טיניאוס: בתלמודים רשומות שיחות אחדות שהתנהלו בין החכם לבין המושל הרומאי. אך כעת עקיבא חש את עצמו מרומה; והרב הגדול הושיט יד לגיוסם והכשרתם של אלפי חיילים שיילחמו על העצמאות ועל שלומו של עם ישראל. הוא גם הסכים שאדם בשם שמעון בר כוזיבא יפקד על הצבא. רבי עקיבא היה משוכנע שבר כוזיבא יתגלה כמלך המשיח המיוחל. בהתאם לפסוק בתורה [במדבר כד יז] שמעון בר כוזיבא קיבל את השם החדש בר כוכבא, בן כוכב. לא כל בני זמנו של רבי עקיבא הסכימו עם זיהויו הנלהב של בר כוכבא כמלך המשיח. בתלמוד של ארץ ישראל [תענית כ"ד ע"א] מספרים כך:
לבר כוכבא היה ביטחון כה גדול בצבאו שנאמר עליו שלפני כל קרב היה אומר, "רבונו של עולם, אל תעזור לנו אך אל תפריע לנו!" כנראה כוונתו היתה שהקדוש ברוך הוא יתן לטבע לעשות את שלו ואז החיילים לא יהיו זקוקים לסיעתא דשמיא.
המשך יבוא.
באבות
075 כתבתי:
לא פעם ולא פעמיים הציעו מי שהציעו שהחטא הגדול ביותר ביהדות הוא אי-ידיעה… אין אדם מסוגל לקיים את המצוות כדבעי אם אינו מכיר אותן או איננו מבין אותן. אם כן, 'תלמוד' – מדרש – מהווה הקדמה חיונית לקיום המצוות – 'מעשה'.
מרק אוסלנדר כותב:
ההגיון נראה לי הפוך. אם המעשה דורש לימוד אז המעשה רומז גם על המדרש (לדעת מה לעשות) וגם על המעשה (לבצע מה שאתה יודע שהוא הדבר הנכון). אם כן, המעשה צריך להיות הערך הגדול יותר. מאידך גיסא, אם מדובר בהבדל שבין לימוד ללא מעשה לבין מעשה (ללא הבנה), אי אפשר לזקוף לטובת המדרש את המעשה.
אני משיב:
אני מעדיף לדחות את הדיון בנושא זה עד אשר נגיע למשנה ה' שבפרק ב'. אז נעמיק במושגים אלו ביתר שאת ובפרוטרוט.
למרות כך שאני בחופשה אני מקווה לשגר שיעורים רבים ככל האפשר בסידרה זו. סלחו-נא לי אם פה ושם אינני מצליח לעמוד בכוונותי הכנות
.
