Avot-H064
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מסכת אבות, פרק א', משנה י"ד:
הוּא הָיָה אוֹמֵר: אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי:
הסברים:
א:
עוד אימרה של הלל מובאת כאן, ויתכן שהיא המוכרת מכולן. נוסח המשנה ברור ומתומצת (וכרגיל הוא בעל שלושה משפטים), אבל באמת הוא קצת חידתי. עקב כך הוא זוכה לכמה וכמה פירושים, וכל אחד מהם שונה במקצת מחברו. ב: ג:
אם לא אהיה אני בעצמי המעורר נפשי [ה-סופראגו של פרויד כלפי] למעלה [כדי לאמץ בהתנהגותי המעלות האצילות ביותר המוכרות לאנושות] מי יעירה? – שאין לי מעורר מחוץ [גורם מעורר לאצילות הנפש שבא מחוץ לעצמי] כמו שביארנו בפרק השמיני [משמונת הפרקים], ואחר שברשותי להטות נפשי לאיזה צד שארצה, איזה מעשה עשיתי מן המעשים הטובים כאילו [בכל זאת] היה מחסר עצמו [כי לעולם לא אוכל להגיע לשלמות המעלות הטובות] ואומר [ולכן אני חייב לומר לעצמי] 'מה אני?' – כלומר מה בא ממני ואינני שלם אף-על-פי שעשיתי זה הענין. ואחר-כך שב [הלל] ואמר: אם לא אקנה עתה המעלות [הטובות והאצילות] בימי הבחרות מתי אקנה אותן? – בימי הזקנה? לא! כי קשה הוא לסור מהתכונות [התנהגויות נרכשות ומופנמות שהפכו להרגל מובנה] בעת ההיא מפני שהקנינים והמדות נתחזקו ונתישבו, אם מעלות אם פחיתיות [בין אם מדובר במעלות ובין אם מדובר במגרעות]; ואמר החכם [משלי כב ו]: חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל-פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי-יַזְקִין לֹא-יָסוּר מִמֶּנָּה:
ד: רבינו עובדיה [הברטנורא] בפירושו נוקט בגישה שונה במקצת. עיקר פירושו דומה לזה של רמב"ם אך יש הבדלים בעלי משמעות מה:
אם אין אני זוכה לעצמי [בנפש אצילה בעלת מידות טובות] מי יזכה בשבילי? ואפילו זכיתי לעצמו [בנפש אצילה] מה הוא הזכות הזה ובמה נחשב הוא כנגד מה שאני חייב לעשות? [שהרי לעולם לא אגיע לשלימות המידות וכל מה שאוכל לעשות הוא להשתדל בהתמדה בכיון השלימות]. ואם לא עכשיו – בעולם הזה – [אם לא אעשה את המאמץ הנפשי כשעודני בחיים] אימתי? – שמא בימי הזקנה לא יעלה בידי [להגיע לשלימות ולא אזכה בחיי העולם הבא].
ה:
רובם של המפרשים המודרניים של משנתנו מפרשים אותה באופן שונה: מחד גיסא, אם אני אינני מעריך את עצמי, אם אני אינני סובר שהנני אדם הגון וראוי, איך אוכל לצפות לכך שבני אדם אחרים יעריכו אותי כך? אבל, מאידך גיסא, אם אני מעריך רק את עצמי ולעולם אינני מתחשב באחרים איזה מין בן-אדם אני באמת? ואם ראוי לעשות דבר מן הדברים שצריכים להיעשות מוטב לעשותו כאן ועכשיו ולא לדחותו! ו:
אמרו עליו על הלל הזקן: כשהיה שמח בשמחת בית השואבה [בבית המקדש ממוצאי יום טוב ראשון של סוכות והלאה] אמר כך: "אם אני כאן הכל כאן, ואם איני כאן מי כאן?"
רש"י, כשהוא מפרש אימרה זו, שם את המלים הללו בפיו של הקדוש ברוך הוא, ולא בפיו של הלל: כאילו שהלל מצטט את האלוהים. אחרים הבינו את המלה "אני" ככינוי לאלוהים. (יש הצדקה לשונית להבנה זו אך היא מסובכת מדי מלהסביר כאן – ואין צורך בהסבר כזה כאן.)
אם נאמץ הבנה דומה במשנתנו הנוכחית נקבל את הכוונה הבאה: "אם אין הקדוש ברוך הוא תומך בי מי יתמוך בי? אבל כשרק אני – ולא גם הקדוש ברוך הוא – בעד עצמי מה אני?" שאלות ותשובות:
באבות 061 כתבתי: ולכן 'מי שאינו מוסיף' לידיעותיו התורניות ימצא תוך זמן קצר מאוד שבעצם הוא הפחית מהן; שהרי עקב כך שאיננו מעודכן, כביכול, איננו מסוגל עוד לתפקד כיהודי כמו מי שהתמיד בלימודו.
אמנון רונאל חולק על דעתי: אבל, אפשר להיות יהודי טוב (ושמרן) גם בלי להתעדכן בפירושי "האופנה האחרונה". אני משיב: אני רואה מהיכן אמנון בא אך איני חושב שהוא הבין את כוונתי לעומקה. נניח שרצונו העז ביותר של היהודי השמרן – דהיינו שומר מצוות – הוא לשמור על מצוות האל באופן הנאמן והמלא שרק ניתן. יהיה גם מקובל עלינו שהחידושים התורניים של חכמי הדור שלנו תקפים לא פחות מאלו של הדורות הקדמונים (כפי שהסכמנו בדיון שלנו אתמול). יוצא מכך שאם מישהו לא התמיד להתעדכן בידיעותיו בתורה אין הוא מסוגל להיות היהודי הטוב שהוא כמה להיות. הוא יענה על הקריטריון של 'יהודי טוב' שהיה תקף אתמול, בשבוע שעבר, בשנה שעברה, במאה הקודמת. אך לא לפי אלה שתקפים היום. |