דף הביתשיעוריםAvot

Avot-H061

נושא: Avot
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

לימוד משניות ברוח היהדות המסורתית (קונסרבטיבית)
מאת הרב שמחה רוט

ט' באלול ה'תשס"ד / 26 באוגוסט 2004 (אבות 061)


Bet Midrash Virtuali
מסכת אבות, פרק א', משנה י"ג:

הוּא הָיָה אוֹמֵר: נְגִיד שְׁמָא, אֲבַד שְׁמָא; וּדְלָא מוֹסִיף, יָסֵיף; וּדְלָא יָלֵיף, קְטָלָא חַיָּב. וּדְאִשְׁתַּמַּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף:

הסברים:

ה:
וּדְלָא מוֹסִיף, יָסֵיף. כל המפרשים מסכימים שיש להבין את המשפט הזה בהקשר עם תלמוד תורה. הלל מלמד את תלמידיו (ולנו יש הזכות להיכלל ביניהם) שאם אדם אינו מוסיף באופן מתמיד לידיעותיו התורניות, למעשה הוא מפחית מהן. ממבט ראשון הרעיון נראה כבלתי מתקבל על הדעת: אדם יכול לשכוח מה שלמד; אבל לא מן ההכרח אדם מפחית מידיעותיו רק בגלל זה שהוא לא התמיד בלימודיו. ניתן לְשַמֵּר לימוד שכבר נלמד בלי להוסיף עליו.

ו:
אינני חושב שלזה מתכוון הלל. אנחנו, בעידן שלנו, בהחלט יכולים להבין את המושג 'ידע דינמי'. פעם קראתי במקום כלשהו את הטענה שאם היה מתגלה חומר חדש מספריהם של המחברים הלטיניים העתיקים זה יהיה לרעת רוחם של חכמי הלטינית. עד לאותה נקודה של תגלית חדשה הם יכלו 'לדעת כל מה שיש לדעת' במקצוע שלהם. אנו, בעולם המודרני, יודעים שאפילו האדם שידיעותיו במקצוע מן המקצועות מעודכנות להפליא יודע שבעוד זמן קצר יהיו דברים חדשים להוסיף ללימודו.

ז:
בחמש מאות השנים האחרונות, מאז תקופת התחיה במערב, הידע שלנו מתרבה בצעדי ענק. בעצם הידע הכללי שלנו מוֹעלה בְחֶזְקָה. באחד המאמרים שכתבתי באנגלית בנושא תיאולוגיה קונסרבטיבית כתבתי משהו מאוד רלוונטי לדיוננו הנוכחי:

אני נזכר שכשהייתי תלמיד בבית הספר מושג מתימטי אחד שהיה בעייתי בשבילי היה מדידת התאוצה. כילד זה היה קל בשבילי להבין את המושג של מדידת מהירות (קמ"ש); אבל מצאתי מבלבלת שהמדידה של חפץ שנע במהירות של 'מטרים לשניה לשניה'. בעצם הכוונה היא שככל שחפץ נע במהירות מסויימת ('מטרים לשניה') המהירות שלו מתרבה באופן מתמיד בכל שניה שעוברת. כל זמן שהחפץ מאיץ את מהירותו הוא ימשיך במסלולו בקצב גדל ובתאוצה גוברת.

וזה בדיוק מה שקורה לתהליך השינויים בעולם המודרני: קצב השינויים מאיץ באופן מתמיד. בקושי רב אנחנו משיגים את השינויים הכבירים שמתחוללים במרקם חיינו. ובזה במיוחד העידן שלנו שונה מכל עידן מן העידנים שקדמו לו.

עידנים קודים ראו שינויים; אבל שום עידן לא ראה שינוי והתפתחות שמתקדמים בתאוצה כמו זו שלה אנו עדים בעידן המודרני. השינויים התחילו לאגור תאוצה בסביבות השנה 1500 לספירה; התאוצה התגברה מאוד לפני 250 שנה בערך; ובעשורים האחרונים קצב השינויים היה לדבר מפליא ומרגש.

400 שנה בערך מבפרידות בין קיסרי רומי יוליוס קיסר וקונסטנטינוס, אבל אורח החיים הבסיסי של שני האדונים הללו לא היה שונה בהרבה: הם כתבו באותה הדרך, הכינו מזון באותה הדרך, נסעו באותה הדרך, התקשרו למרחקים באותה הדרך, ומאוד היו דומים ביכולתם הטכנולוגית.

400 שנה בערך גם מפרידות בינינו לבין וויליאם שייקספיר ורבי יוסף קארו, בעל 'השולחן ערוך' בארץ ישראל; אבל אורח החיים שלנו השתנה כמעט ללא היכר! לדוגמה, איננו כותבים באותה הדרך (מילים אלה נכתבות באמצעות מעבד תמלילים ממוחשב); אין אנחנו מכינים אוכל באותה הדרך (אנחנו משתמשים באוכל מוכן ובתנורי מיקרוגל); אין אנחנו נוסעים באותה הדרך (אנחנו משתמשים במנועי דלק, ובחלליות כדי להתפרץ אל תוך מערכת השמש ומעבר לה, וכיוצא באלו); וטלפון, רדיו, טלוויזיה, מכ"ם, פקס, אינטרנט ולוויינים שינו לחלוטין את אופן ההתקשרות שלנו. אין טעם להשוות את יכולותינו הטכנולוגיות: אנו מסוגלים ליצור חיים מחוץ לרחם, להחיות את המתים מוות קליני, הגענו עד לירח, מכשירינו ביקרו בכוכבי לכת אחרים במערכת השמש, והפקדנו בידי האנושות אמצעים של השמדה המונית וכליה מוחלטת.

עולמנו שונה לחלוטין מהעולם שמלפני 400 שנה; הוא שונה לחלוטין מהעולם שמלפני 300 שנה, זמנו של ניוטון; הוא שונה מאוד מהעולם שמלפני 200 שנה, התקופה של נפוליאון. הוא אפילו שונה מהעולם שמלפני 100 שנה, כשהנרי פורד יצר את המכונית הראשונה שלו! ובעידן הזה אפילו עשור של שנים יכול להראות שינויים מפליגים ביותר!

ח:
אם כן, מי שהיה מומחה בתחום כלשהו לפני עשר שנים – ניקח כדוגמה עיבוד תמלילים – היום ייחשב כבור מוחלט בשיטות של עיבוד תמלילים של היום; ועשר שנים בלבד עברו מאז! ולפני עשרים שנה עצם המושג של עבוד תמלילים לא היה מוכר בכלל מחוץ לחוג מצומצם ביותר של משוגעים לדבר.

ט:
אותם הדברים נכונים גם לגבי תלמוד תורה. על פי טבעו הוא דינמי. הדיון בין ספר וקורא, בין חכם ותלמיד חכם, בין שני בני חברותא, תמיד ייצור מן ההכרח ידיעות חדשות. ודבר זה הוא ציפור נפשה של היהדות בכלל ושל היהדות הקונסרבטיבית בפרט. טענתנו האידיאולוגית המתמדת היא שהתפתחות תורה לא נעצרה לפני חמש מאות שנה, ולא לפני אלף שנה, ולא לפני חמשת אלפים שנה. תורה מתפתחת באופן מתמיד. ולכן 'מי שאינו מוסיף' לידיעותיו התורניות ימצא תוך זמן קצר מאוד שבעצם הוא הפחית מהן; שהרי עקב כך שאיננו מעודכן, כביכול, איננו מסוגל עוד לתפקד כיהודי כמו מי שהתמיד בלימודו. ביהדות ייתכן שהחטא הגדול ביותר הוא לא לדעת. כל זה לימד הלל הזקן, שהיה יהודי קונסרבטיבי לדוגמה!

המשך יבוא.


בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שני, רביעי וחמישי;
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שלישי.


דילוג לתוכן