Avot-H053
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מסכת אבות, פרק א', משנה י"ב (חזרה):
הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם. הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה:
הסברים (המשך):
י:
בשיעורנו הקודם ראינו איך, תוך כדי הדגמה של האפקטיביות של השיטה של מדרש התורה – שיטה שלמד משמעיה ואבטליון – הלל פתר שאלה הלכתית לוחצת. בגמרא [פסחים ס"ו ע"א] כעת מספרים מה היו התוצאות של אותו פתרון הלכתי – תוצאות טובות מאוד עבור עם ישראל, הן אז והן מני אז:
מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם [דהיינו על בני בתירה] והיה דורש כל היום כולו בהלכות הפסח. [גם] התחיל מקנטרן [את בני בתירה] בדברים: אמר להן, "מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם? – עצלות שהיתה בכם, שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון!"
יא:
כדי שלא יחשוב החושב שהלל קינטר מתוך גאווה עלינו גם לשים לב שהיה מוכן להודות שגם הוא, ככל הנראה, לא היה חרוץ בלימודיו די הצורך!
אמרו לו, "רבי, שכח [בעל הבית שמביא את קרבנו לשחיטה] ולא הביא סכין מערב שבת [שהרי אסור לטלטל את הסכין ביום השבת] מהו [הדין]?" אמר להן, "הלכה זו שמעתי ושכחתי! אלא הנח להן לישראל; אם אין נביאים הן בני נביאים הן." למחר, מי שפסחו טלה תוחבו [את הסכין] בצמרו [של הטלה], מי שפסחו גדי תוחבו בין קרניו. ראה מעשה ונזכר הלכה ואמר, "כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון!"
יב:
כך היה הלל לנשיא הסנהדרין. כל זה אירע בשנה 30 לפני הספריה בקירוב; ושמאי בא להשלים את הזוג המפורסם כעבור שנים מעטות (שהרי באופן מקורי היה אחד בשם מנחם אב בית הדין לצדו של הלל). המשך יבוא. שאלות ותשובות:
יהודה ויזן כותב:
כשאתה כותב … כבר ראינו בכמה מקרים שהיו הפסקות במסירה של המסורת מדור אחד למשנהו… למה אתה מתכוון? האם ברצונך להקיש עם עיקרון במשפט האמריקאי של "שרשרת העדות" – שמלמד שכל הפסקה בראיית העדות הפיזית גורמת לעדות כולה לאבד את אמינותה ולכן לא תהיה קבילה בבית משפט? האם כוונתך שהמסורת שבידנו גם היא בעלת מום ואין לסמוך עליה? אם לא כך, מה כוונתך? אני משיב: לא היה בכוונתי לרמוז דבר כזה. (כמי שאינו אמריקאי, ידיעותי במשפט האמריקאי לוקות בחסר ולעולם לא היה עולה בדעתי לעשות השוואה כזו.) מה שבאמת התכוונתי לומר היה פשוט מאוד, ואין לחפש משהו יותר מעמיק. המתכונת החוזרת של הפרק הראשון של מסכת אבות מציגה את מעבר המסורת מזוג לזוג כמעבר מידי, כשכל זוג נכנס לתפקידו כביכול עם הסתלקות הזוג הקודם. ההגיון היה אמור להזהירנו שלא כך היו דברים, שהרי ראינו שמבחינה היסטורית לפעמים היו הפסקות אפילו של עשרות שבשנים בין דור אחד של חכמים למשנהו. לדוגמה, באבות 031 (הסברים 1, 2) שמנו לב שכחמישים או שישים שנה צריכות להפריד בין יוסי בן יועזר (שנפטר לפני 165 לפני הספירה) לבין יהושע בן פרחיה (שלא חזר לארץ-ישראל אלא זמן מה אחרי 104 לפני הספירה). ובמקרה הנוכחי של הלל כבר למדנו שחכמים מבני בתירה תפקדו כמחליפיהם של שמעיה ואבטליון, ושהלל הרים את אדרתם של גדולי הדור הקודם רק כעבור כמה שנים (ושמא זה היה בגלל חוסר היכולת של בני בתירה). יהודה גם שואל: האם תמסור לנו רשימות של השינויים שהונהגו על-ידי הלל ושמעון הצדיק? אני משיב: ובכן, הרחבנו את היריעה של תרומתו המיוחדת והמהפכנית של שמעון הצדיק. אני מציע שאלה המעונינים בכך יעיינו בארכיון: שמעון הצדיק תופס מקום בולט באבות 008 ובשיעורים שלאחר מכן. ובקשר עם הלל, אני מקווה שמה שכתבתי באבות 052 תרם משהו לקראת הדגמה של תרומתו המיוחדת של הלל להתפתחות ההלכה, והשיעור של היום מוסיף עוד – וגם השיעור הבא ימשיך להוסיף. |