Avot-H051

א:
המבוא למשנתנו – מבוא שהיה סטנדרטי בפרק זה בהרבה מן המשניות – מהווה בעצם הוכחה ברורה שאין להבינו כפשוטו. המודל שזוג אחד קיבל את המסורת במסירה ישירה מהזוג הקודם משאיר אותנו עם הרושם של שרשרת שאפילו אחת מחוליותיה אינה חסרה. בהקדמה שלו לחיבורו הגדול על ההלכה, משנה תורה, רמב"ם אומר במפורש שהשרשת חוזרת

אבל כבר ראינו בכמה מקרים שהיו הפסקות במסירה של המסורת מדור אחד למשנהו, לפעמים אפילו של כמה עשרות שנים. משנתנו מציגה את הלל ואת שמאי כמקבלים את המסורת באופן ישיר משמעיה ומאבטליון. מבחינה היסטורית ודאי הוא שהלל התאבק בעפר רגליהם של שמעיה ואבטליון (וסביר להניח שגם שמאי למד מהם כמו הלל). אבל במקורותינו מתארים איך הלל נעשה נשיא הסנהדרין כמה שנים טובות אחרי מותם של שמעיה ואבטליון; ומהמקורות גם מתחוור ששמאי היה רק בחירה שניה כבן זוגו של הלל, ורק היה לאב בית דין רק אחרי ש"יצא מנחם" אחד בנסיבות לא ברורות [משנה חגיגה פ"ב מ"ב]. (סביר להניח שמנחם "יצא" כדי לקבל תפקיד כלשהו במשטר של הורדוס.)

ב:
אם היינו מרכיבים רשימה של עשרת החכמים ששינו לעולמים את דרך התפתחותה של היהדות המסורתית ודאי שהלל יהיה ביניהם. יתירה מזו, אם היינו מרכיבים רשימה של חמשת החכמים שאותם עלינו לראות כראשונים בחשיבותם עקב תרומתם להתפתחותה של תורה שבעל פה גם הלל חייב להיות ביניהם. הלל עולה על רבים מאוד מקודמיו ועל רבים מאוד מאלה שבאו אחריו. בין קודמיו צריכים להגיע עד לשמעון הצדיק כדי למצוא חכם שלתרומתו היתה משמעות דומה לזו של הלל, והוא חי כשלוש מאות שנה לפני הלל.

ג:
הלל היה החכם הגדול הראשון שלא נולד בארץ-ישראל. מוצאו מהקהילה היהודית הגדולה שבבבל (עירק של היום). עלינו לזכור שכשכורש מלך פרס נתן רשות לגולי יהודה שבבבל לשוב הביתה ולבנות מחדש את מוסדותיהם הלאומיים והדתיים רק כחמישים אלף נפש ניצלו את ההזדמנות, ושבי ציון השאירו אחריהם בבבל מספר גדול בהרבה של אחים ואחיות שהעדיפו את החיים במטרופולין הגדול ביותר בעולם על פני הקשיים של בניינה מחדש של ארץ הצבי. זה היה כחמש מאות שנה לפני הלל, ובינתיים יהדות בבל המשיכה לשגשג ולהתפתח. יהודי בבל הכירו בעליונותה של ארץ ישראל כמעט בכל תחום דתי, אבל היו עניינים שלגביהם הם חשבו שהם עלו על יהודי ארץ ישראל. עניין אחד מעניינים אלה היה המנהיגות של גלות בבל: מי שעמד בראש הקהילה, והוא נשא בכינוי 'ריש גלותא' (ראש הגלות), תמיד היה צאצא ישיר של יהויכין המלך השורד האחרון של יהודה. כך שראשי הגלות בבבל טענו שהם צאצאים ישירים מדוד המלך – ועקב כך, בעיניהם לפחות, הם עלו על מלכי בית חשמונאי ועל בית הורדוס בארץ ישראל.

ד:
גם הלל היה צאצא של דוד המלך, אבל לא היתה לו זכות לטעון לכסא דוד כי מוצאו מבית דוד היה דרך האם ולא האב. בגמרא [סוטה כ"א ע"א] מספרים לנו שהלל היה ממשפחת סוחרים, אבל הלל הצעיר רצה ללמוד תורה והמקום הטוב ביותר ללמוד תורה היה בארץ ישראל. לפי הגמרא [שבת ט"ו ע"א] הלל כבר היה מפורסם בארץ כמאה שנה לפני חורבן בית המקדש. נדמה שעלינו להבין מזה שהיה לנשיא הסנהדרין בסביבות שנה 30 לפני הספירה. לפי מסגרת מלאכותית למדי לביוגרפיה שלו שמובאת במדרש [ספרי, פרשת וזאת הברכה, טז] נשיאותו של הלל ארכה כארבעים שנה. על כל פנים, ברור שהיה המנהיג הרוחני של ישראל במשך כמה עשרות שנים, ושהוא נפטר בסביבות השנה 10 לספירה, אולי קצת מאוחר יותר.

המשך יבוא.

באבות 048, בתשובה לשאלה מאת גרגורי אש, הזכרתי עוד הפעם את האיסור הברור ביותר של רמב"ם שאין לקבל הנאה חומרית כלשהי מתלמוד תורה. יעקב חיניץ הפנה אותו למאמר אחר של רמב"ם שממנה יכולה להשתמע משמעות אחרת. אני אסיר תודה ליעקב על כך שהעלה נושא זה שהוא מאוד מעניין. הוא מפנה אותי לספר משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל, פי"ג הי"ג. במקום לתת לשאלה זו סקירה לא מעמיקה בשלב זה אני מעדיף לחכות עם כל העניין ולתת לו טיפול מעמיק כשנגיע לאבות פ"ד מ"ה.