Avot-H046

כ:
זמן לא מעט עבר מאז שהתחלנו לסקור את הרקע ההיסטורי לזמניהם ולחייהם של שמעיה ואבטליון, אבל סוף סוף הגענו עד גמר המלאכה. היתה זו תקופה קשה מאוד עבור הפרושים. מחד גיסא הם תעבו את הורדוס בגלל רודנותו ובגלל אכזריותו; מאידך גיסא הורדוס עצמו היה מאוד נזהר לא לעשות משהו שיוציא את הפרושים מכליהם. שמעיה ואבטליון היו פעילים בחלק המוקדם יותר של ימי מלכותו של הורדוס; לכן סביר להניח שלא האריכו ימים לראות את הבניין המרשים שהקים כשבנה מחדש את בית המקדש (שהרי לא הוחל במלאכה זו אלא בשנת 20 לפני הספירה, השנה ה-18 של מלכותו). מאוחר יותר, כשאפשר היה להעריך את גדולת היוזמה אפילו מתנגדי הורדוס הקשים ביותר נאלצו להודות: "מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו" [בבא בתרא ד ע"א].

כא:
אם כן, עצם העובדה שהאימרה המיוחסת לשמעיה במשנתנו מפגינה קו מחשבה של 'ראש קטן' לא צריכה להפתיע אותנו. ואף על פי כן, באימרה הזו עצורות שלוש אמיתות עמוקות, שעליהן נרחיב את היריעה לפי הסדר.

כב:
המרכיב הראשון באימרה זו היא 'אהוב את המלאכה'. את המונח העברי הזה ניתן להבין ביותר מאופן אחד, אבל המשמעות הכללית לא תשתנה איך שנחליט לפרשו. נדמה שכוונת המשנה היא להורות לכל אחד ואחד לאהוב את המקצוע שלהם או את האופן שבו הוא מתפרנס. לקח ראשון שהאימרה הזו מחייבת הוא שכל אחד ואחד חייב לבחור לעצמו מלאכה – מקצוע או התעסקות. כל אדם חייב לעשות כמיטב יכולתו לכלכל ולפרנס את עצמו ואת בני משפחתו כך שלא יהיו נטל על החברה כולה. בגמרא [קידושין כ"ט ע"א] בברייתא נאמר שחובתו של כל הורה לדאוג לכך שילדיו ילמדו מלאכה כדי שיפרנסו את עצמם באופן מכובד; שהרי אדם שאינו יודע לפרנס את עצמו 'בזיעת אפו' סופו 'ללסטס [לשדוד] את הבריות' – או במשמעות המילולית של הביטוי או על ידי כך שיטול מקופת הצדקה כשאין מניעה שיפרנס את עצמו. בפירושו למשנתנו רמב"ם מחזק גישה זו:

כג:
באופן כללי, החכמים ראו בעבודת כפיים או במה שמכונה היום מקצוע בעל 'צווארון כחול' דבר מאוד רצוי ומאוד מכובד. בגמרא [נדרים מ"ט ע"ב] אנחנו מוצאים תורה זו:

בעידן החכמים הם הרביצו תורה ללא ציפיה לגמול או לתשלום; אדרבה, דבר כזה נאסר, כפי שנראה מאוחר יותר במסכת זו. פירוש הדבר שהרב היה צריך להתפרנס בכוחות עצמו ולא לקבל תשלום עבור הרבצת תורה או דין תורה. בחיבורו הגדול משנה תורה [הלכות תלמוד תורה פ"א ה"ט] רמב"ם כותב:

כל זה היה אמת לא בזמנם של שמעיה ואבטליון בלבד אלא גם לתקופה ארוכה מאוד לאחר מכן: רבי יהושע היה פחמי, רבי עקיבא היה רועה צאן, רבי אליעזר התעסק בפרקמטיה וכיוצא באלו. כמובן, חלק מהחכמים היו עשירים: רבי עקיבא היה בסופו של דבר בעל אמצעים; רבי, העורך של המשנה, היה עשיר מופלג; רבי אלעזר בן עזריה היה אדם עשיר וכיוצא באלו. אבל בפירושו למשנתנו אומר רבי עובדיה מברטינורו [ברטנורא]:

אומנם כן, הגמרא [כתובות נ"ט ע"ב] אוסרת על גבר לנדור נדר שאישתו לעולם לא תצטרך לצאת לעבודה כי הבטלה מביאה לידי שיעמום – ושיעמום יכול להביא לכל מיני תוצאות בלתי צפויות! בפירושו על פירושו של הברטנורא מעיר הרב יום-טוב ליפמן הלר [1654-1579] (תוספות יום טוב) שרק כשאדם אינו עובד כדי להתפרנס הוא מתעסק במקצועו מתוך אהבה:

המשך יבוא.

באבות042 הבאתי את הסיפור על מות הבן של שמעון בן שטח. הרצאת הדברים (שאובה מתוך התלמוד של ארץ ישראל) הסתיימה כך: מי נפק למיתקטלא … אמר הבן לאביו "אבא אם ביקשתה לבוא תשועה על ידך עשה אותי כאסקופה".

כותב לי ארט קמלט:

כשקראתי את המשפט הנ"ל נדמה בעיני מאוד נוצרי באופיו.

אני משיב:

כך גם סברו באופן ראשוני רבים מהעמיתים שלי – ולא היא. הפניתי את שימת לבם לקטע זה וביקשתי את הערותיהם – כדי שאני אהיה בטוח שאיני מפרש באופן מוטעה. הביטוי 'אסקופא' פירושו: המפתן שעליו כולם דורסים ללא משים.

שיעורי החוג ללימוד הלכה מתנהלים בשפה האנגלית. רוב המשתתפים הצביעו שהנושא הבא שאותו נלמד יהיה "ערב שבת בבית". אם מישהו כאן מעוניין ללמוד נושא זה אתנו נא להירשם בעמוד ההרשמה. אם ברצונך ללמוד נושא זה בעברית אני מבקש לשלוח אלי דוא"ל: אם מספר המבקשים יצדיק את המאמץ אני אוציא שיעורים אלה גם בעברית.