Avot-H042
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מסכת אבות, פרק א', משנה ט' (חזרה):
שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח אוֹמֵר, הֱוֵי מַרְבֶּה לַחֲקוֹר אֶת הָעֵדִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ, שֶׁמָּא מִתּוֹכָם יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר:
הסברים (המשך):
י: כעת נוכל להפנות את שימת הלב לאימרה המיוחסת לשמעון בן שטח במשנתנו: הוי מרבה לחקור את העדים, והוי זהיר בדבריך, שמא מתוכם ילמדו לשקר: יא:
אם יש בי עון זה לא תהא מיתתי כפרה לי, ואם אינו כן תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, וקולר [אשמת מיתתי] תלוי בצואר עדים [בלבד], ובית הדין וכל ישראל נקיים.
התפרצות זו של נקיון ידיים נגעה בלב כל הנוכחים במידה כזו שאפילו העדים הזוממים ביקשו להודות ששיקרו בעדותם.
יב: יג: יד:
אתא [באה] סיעת ליצנין אמרי [והם אמרו] הבו עיציה [נטכס עצה] ניסהוד על בריה וניקטליניה [ונעיד נגד בנו ונהרוג אותו]. אסהידו עלוי [העידו נגדו] ונגמר דינו ליהרג. מי נפק למיתקטלא [כשהוצא להורג] אמרי ליה [העדים אמרו לו, לשמעון] מרי שיקרין אנן [רבי, שיקרנו] בעא אבוי מחזרתיה [ביקש אביו להחזירו]. אמר ליה [אמר הבן לאביו]: "אבא אם ביקשתה לבוא תשועה על ידך עשה אותי כאסקופה [כמפתן שעליו כולם דורסים ללא משים]."
הפירוש הטוב ביותר של סיפר קצר זה נמצא אצל רש"י על התלמוד הבבלי, סנהדרין מ"ד ע"א, ועל פירושו של רש"י ביססתי את סיפור הדברים שהבאתי לעיל.
טו:
אמר רבי יהודה בן טבאי: "אראה בנחמה [לשון שבועה] אם לא הרגתי [על פי] עד זומם" … אמר לו שמעון בן שטח: "אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי!" … מיד קבל עליו יהודה בן טבאי שאינו מורה הלכה אלא בפני שמעון בן שטח. כל ימיו של יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו הרוג והיה קולו נשמע. כסבורין העם לומר שקולו של הרוג; הוא [יהודה בן טבאי] אמר להם, "קולי הוא!"
שאלות ותשובות:
באבות040 כתבתי: שלומציון אלכסנדרה היתה … האשה הראשונה והאחרונה בהיסטוריה שהחזיקה בידיה את גורלו המדיני של עם ישראל עד שבאה עמיתתה היחידה, גולדה מאיר, כעבור 2045 שנה.
שניים כתבו כדי לתקן את דבריי: מאיר סטון ודניאל וולרין. שניהם מבקשים להזכירני ששתי נשים קדמו לשלומציון אלכסנדרה בניהול מדיני: דבורה ועתליה. אני משיב: באופן טכני ייתכן שאתם צודקים, אבל אני עדיין בשלי. דבורה היתה נביאה ולא שליטה, וחז"ל עמלו רבות כדי ללמד שתפקידה היה תפקיד של עידוד ולא של שליטה. עתליה היתה אחות או אחות חורגת של אחאב מלך ישראל שנישאה למלך יהודה. כשמת המלך קמה היא ורצחה את כל זרע המלוכה ותפשה את השלטון [מלכים ב, יא]. הכוהן הגדול הצליח להציל תינוק אחד וכעבור כמה שנים התמרדו נגד עתליה, החזירו לשלטון את בית דויד ועתליה עצמה נהרגה. אני מעדיף לא להכיר בעתליה כשליטה לגיטימית. |