Avot-H032

ה:
אנחנו ממשיכים את הסקירה הקצרה של האירועים שאחרי מרד החשמונאים עם מה שאירע אחרי מותו של שמעון, הבכור והאחרון מהאחים החשמונאים. שמעון נרצח על-ידי חתנו. גם חתנו וגם בנו של שמעון, יוחנן, מיהרו כמשוגעים כדי להיות הראשון שיגיע לירושלים כדי לזכות במה שכעת אנחנו חייבים לכנות מלכות יהודה. יוחנן ניצח במירוץ והכירו בו כיורש. חשוב לשים לב לשינוי שחל בשושלת החשמונאים: ליוחנן שני שמות: יוחנן הורקנוס. השם הראשון הוא שם עברי לכל דבר, אך השם הנוסף הוא יווני – ופירושו "נמר". יוחנן הורקנוס מלך ביהודה משנת 135 לפני הספירה עד מותו בשנת 104 לפני הספירה. ירש אותו בנו יהודה אריסטובולוס, שמלך שנה אחת בלבד עד שנכנע למחלתו ומת. גם כאן יש לשים לב לכך שהשם הראשון הוא יהודי אבל השם הנוסף הוא יווני. גם יוחנן הורקנוס וגם יהודה אריסטובולוס העדיפו באופן ברור את הצדוקים, כך שנדמה שבאותה התקופה ירדה קרנה של תנועת הפרושים.

ו:
כשמת יהודה אריסטובולוס לא היה לו בן לרשת את כיסאו, ולכן אחיו ייבם את אלמנתו של יהודה בהתאם להלכה ולמסורת. (זאת בניגוד מוחלט למה שיפסקו כהלכה לאחר מכן שאסור למלך לייבם הואיל וכבוד מלכותו לא יאפשר לו לחלוץ.) הזכרנו והסברנו את מוסד הייבום הרבה פעמים. הפעם האחרונה היתה בשיעור Sotah 074, הסבר מס' 2, שאותו ניתן לקרוא (באנגלית).

ז:
אחיו של יהודה, זה שירש אותו ונשא לאשה את אלמנתו, היה אלכסנדר יונתן. יש לשים לב שכעת, בקושי 60 שנה אחרי מרד החשמונאים, מי שעומד בראש מדינת יהודה – נכדו של שמעון ונינו של מתתיהו – נושא שם יווני ורק השם הנוסף הוא שם עברי! אולם, המסורת היהודית זוכרת אותו בשמו היהודי, יונתן, שתמיד מובא בצורת שם חיבה: ינאי. אישתו של ינאי היתה שלומציון אלכסנדרה.

ח:
ינאי מלך במשך 28 שנה (76-104 לפני הספירה). ראשית מלכותו כ-60 שנה אחרי צליבתו של יוסי בן יועזר. במשך מרבית שנות מלכותו ינאי דבק בהעדפות של אביו ושל אחיו ותמך באופן קיצוני בצדוקים. זאת על אף שאישתו היתה האחות של אחד ממנהיגי הפרושים – ושמא נהג כך דווקא בגלל עובדה זו. נדמה שבראשית מלכותו היתה רדיפה ממש נגד הפרושים. הואיל וינאי היה אחד מהרודנים האכזריים ביותר שיצא מעם ישראל (אלא אם כן מייחסים את הורדוס לעם ישראל) אולי אין זה מפתיע שלא נרתע מרדיפת ריעיו היהודים.

ט:
וכעת, סוף סוף, הגענו ליהושע בן פרחיה, הראשון מהזוג של משנתנו. הגמרא [סוטה מ"ז ע"א] מספרת כך:

וחזר לירושלים.

המשך יבוא.

קיבלתי מסרים אחדים על אודות הפרשנות של גורדון רטריי טיילור לגבי חברות מטריסטיות ופטריסטיות (ראה השיעור אבות029). כאן יש מקום לרק אחד מהם, ולכן אביא אחרים בשיעור הבא.

כתבתי: עד כאן דברי רטריי טיילור. בחברה המערבית של היום אנחנו בעלייה של המטריסטיות (עם ריאקציה פטריסטית מתבקשת). תנועה זו אל עבר המטריסטיות התחילה, כתגובה לפטריסטיות של העידן הוויקטוריאני, בעשורים האחרונים של המאה ה-19, וצוברת תאוצה מאז. אזורים אחרים של העולם נמצאים בתקופה פטריסטית.

כותב מיכאל לוין:

נדמה לי שדעתך מיושנת בכמה שנים. אני מסתכל סביבי ואני רואה ריאקציה פטריסטיות גואה מכל צד ומכל עבר: של האורתודוקסיה ביהדות , של האיסלם הרדיקלי בכל מקום, והריאקציה של האגף הימני באמריקה הנוצרית. אם וכאשר הטרוריסטים בני האיסלם ישיגו נשק גרעיני אינני חושב שתשרדנה חברות מטריסטיות.

אני משיב:

אינני חוזר בי. ההשלכה הפסיכולוגית שבחברה המערבית היום היא מטריסטית באופן החזק ביותר. את זה ניתן לראות בכל כך הרבה מהתופעות שאותן "ניבא" רטריי טיילור: גישה מתירנית למין, שוייוניות ומעמד גבוה לאשה, שלום חשוב מצניעות, פעלתנות חברתית מתקדמת ואפילו מהפכנית, המחקר פורח, ספונטניות וחיצון הם הכלל, לקהילה ההומו-לסבית אין פחד מלהיחשף והיא תובעת שוויון זכויות, הבדלים מזעריים בין המינים בלבוש ובתספורת, וכיוצא באלו תופעות. ולאשר מה שכתב מיכאל עלינו לשים לב לשני דברים. קודם כול, מיכאל עצמו מתאר את התגובה הפטריסטית כריאקציה – והיא כזו באמת. ריאקציה זו מופגנת ביותר בארה"ב אבל טענותיה אינן משנות כהוא זה את האופי המטריסטי של החברה באופן כללי. ותגובה פטריסטית זו מופיעה בחוזקה כזו בארה"ב בלבד: בקנדה, בבריטניה, באיחוד האירופאי, באוקיאניה, המטריסטיות שולטת בכיפה. דבר שני שלו יש לשים לב הוא מה שכתבתי אני: "על אזורים אחרים של העולם עוברת כעת תקופה פטריסטית", וזה נכון כפל-כפליים לגבי המבצרים של האיסלם.