Avot-H029

ו:
החלק השני של משנתנו מהווה עבורנו בעיה. הוא בעייתי כי לרובנו חלק זה של המשנה נראה כמאמר בעל רקע של מעין שנאת-נשים, או לכל הפחות הוא נראה כמאמר המשקף נוהגים והנחות של חברה שאינה מעריכה את נשותיה. אולם, אני סבור שטעות תהיה זאת בידנו להחליף חברה שבה הנשים החזיקו במעמד שונה במערכת החברתית בחברה שבה הנשים נדחו ומוחזקות בערכה קלה בלבד. ההירארכיה החברתית בזמנים שעליהם אני מדברים כאן (וגם במשך כמה מאות שנים לפני כן וכמה מאות שנים לאחר מכן) היתה כזו שהעריכו ביותר נשים שהסתגרו בדל"ת אמות של ניהול משק הבית ונרתעות לחלוטין מלהיחשף ברבים.

ז:
עלינו לזכור שהטקסטים נכתבו על-ידי גברים, והם משקפים את הגישות הגבריות הרווחות בזמנם. גישות אלה שונות מאוד מהגישות החברתיות של ימינו אנו. אם היינו לומדים את השיעור הזה בשנת 1704 או 1804 (ושמא אפילו בשנת 1904) ולא בשנת 2004 אני מניח שהיינו מהנהנים אם לא בהסכמה אז לפחות בהבנה. נוהגים חברתיים משתנים על פני מרווחי זמן ארוכים. בספר מחדש ובעל השפעה שנכתב לפני כחמישים שנה, למדן בריטי, גורדון רטריי טיילור, מציג ומדגים את הטענה שנוהגים חברתיים מתנועעים הנה והנה בין שני נוהגים חברתיים בסיסיים, שאותם הוא מכנה "פטריסטי" ו-"מטריסטי" (מלשון "אב" ו-"אם"). (במשך שנים רבות טיילור היה יועץ מדעי ראשי של שרות הטלוויזיה של ה-BBC, והיה מחברם של ספרים רבים בעלי השפעה גדולה.) הספר שעל אודותיו אני כותב גם, "המין בהיסטוריה" נחשב בימים אלה כה משפיע שהוא זמין כולו באינטרנט. התיזה העיקרית שלו מוצגת בצורת טבלה בפרק הרביעי, ושם הסימנים העיקריים של כל אחד מסוגי החברה מוצגים כדלקמן:

ניתן להוסיף על שתים-עשרה נקודות אלה נקודות נוספות בעלות גוון משני, כגון הנטיה אצל הפטריסטים להעדיף מלבושים פשוטים ואפרוריים ואילו אצל המטריסטים יש העדפה למלבושים מרהיבים וצבעוניים. אבל אלה מובנות מעליהן.

יש להדגיש ששני דגמים אלה הם הקצנה: כשחברה עוברת מפטריסטיות ולמטריסטיות או ההיפך תהיה תקופה שבה הדגמים יתבלבלו. יתירה מזו, יתכנו תקופות מבורכות שבהן בני אדם מצליחים להשליך את שתי הדמויות ההוריות במאזן – אבל הודות ללחץ של הסכסוך האדיפלי יש נטיה טבעית ליפול מן הגדר לצד זה או אחר. בנוסף, במקרים יחידים, הרבה יהיה תלוי בהיסטוריה הפסיכולוגית של ההורה. הילד שמעצב את עצמו לפי אב שהוא עצמו הזדהה עם אביו יהיה כמובן שונה ממי שאביו השליך דמות אם. אבל אין לנו עסק כאן עם מקרי היחיד, רק בנטיות כלליות.

עד כאן דברי רטריי טיילור.

בחברה המערבית של היום אנחנו בעלייה של המטריסטיות (עם ריאקציה פטריסטית מתבקשת). תנועה זו אל עבר המטריסטיות התחילה, כתגובה לפטריסטיות של העידן הוויקטוריאני, בעשורים האחרונים של המאה ה-19, וצוברת תאוצה מאז. אזורים אחרים של העולם נמצאים בתקופה פטריסטית. סבורני שעלינו לשים לב לכך שהיהדות הקונסרבטיבית המודרנית מחזיקה בערכים העיקריים של המטריסטיות (ויש שיאמרו שזה באיחור רב), ואילו בדרך כלל האורתודוקסיה נראית עדיין פטריסטית למדי. בכל אופן, היהדות הקונסרבטיבית של היום היא יהדות שבה מוצגות רוב הערכים של חברה מטריסטית, ובמיוחד – אך לא באופן בלעדי – בקשר עם מעמדה של האשה.

ח:
הכרה זו בהבדל הבסיסי בין מטריסטיות לבין פטריסטיות יכולה להספיק כדי להסביר מדוע היום אנחנו נרתעים משנאת-הנשים הגלומה בתוך דבריו של יוסי בו יוחנן במשנתנו.

המשך יבוא.

באבות 027 ציטטנו: הִלֵּל וּמְנַחֵם לֹא נֶחֱלְקוּ. יָצָא מְנַחֵם, נִכְנַס שַׁמַּאי. שַׁמַּאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, הִלֵּל אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ נְשִׂיאִים, וּשְׁנִיִּים לָהֶם אֲבוֹת בֵּית דִּין: ואז הוספתי כך: כל אלה ברשימה זו שסוברים שאין לסמוך ידיים על ראש קורבן ביום טוב הם מהפלג השמרני יותר של תנועת הפרושים ומבני האצולה, ואילו אלה שסוברים שמותר לקיים טקס זה ביום טוב הם מהפלג העממי יותר, והם בעלי דיעות ליברליות יותר.

דיויד באירד כותב:

היתה לי הארה לגבי ההבדל בין הילל לבין שמאי. באמת, עד שלא כתבת את הדרש הזה לא ידעתי שהם היו זוג. תמיד הבנתי שההתמודדות בין שניהם בענייני הלכה, ומהשיעורים שלך הבנתי שהילל היה ליבראלי יותר ושמאי שמרני יותר. איך פספסתי את הקשר עם הזוגות? האם נרדמתי באותו שיעור? לגבי ההארה שלי … נדמה שהואיל והוא אב בית הדין דיעותיו של שמאי יותר פרגמטיות ומתאימות יותר למי שיושב בדין שיש לו השלכות משפטיות. דינם של בעלי אחוזות ואנשי עסקים השכיח ביותר מהמשפטים, לא כן? לעומת זה, הילל היה עסוק יותר במוסר של החוק, ולא באיך לקשור אותו למקרה משפטי מסוים. הילל דומה יותר לפרלמנטר שמתעסק עם החוק כפי שהוא מתקשר עם הציבור באופן כללי, ואילו שמאי דומה יותר לשופט שמקשר את הדין עם המקרה שהובא בפניו. יתירה מזו, לאור מה שכתבתי, הגיוני יותר לקבל את גישתו ההלכתית של הילל על פני זו של שמאי, שהרי לגישתו יש השלכות על הנוהל המשפטי הכללי ועל עתידו. ניתן להבין שלשמאי היתה שליטה על משפטים חשובים ולהילל היה מותר לחלוק עליו בשם האינטרס הכללי. זה יוצר מערך מעניין של תן וקח בין הסנהדרין לבין בית הדין, וגם מדגיש את החשיבות של ההפרדה שבין השניים. גם מסתדר שהילל, הבכיר שבזוג, הוא נשיא הסנהדרין. ואולי שמאי פילס את דרכו כלפי מעלה במערכת המשפטית?

הערות על הארתו של דיויד תתקבלנה בברכה.