Avot-H020

ב:
אנטיגונוס פעל במחצית הראשונה של המאה השניה לפני הספירה. היתה זאת התקופה שלפני המאבק בתוך האוכלוסיה היהודית בין המסורתיים לבין המתיוונים שבה פרץ מרד גלוי תחת הנהגתה של משפחת החשמונאים. הממשל היווני ביהודה, (שושלת סלווקוס שמרכזה היה באנטיוכיה שבסוריה של ימינו) החל במבצע אלים כדי לאלץ את היהודים לקבל על עצמם את אורח החיים היווני. המבצע הזה הגיע למעשי אכזריות ורודנות מרחיקי לכת בימי מלכותו של המלך אנטיוכוס הרביעי [175-165 לפני הספירה]. מלך זה כינה את עצמו "אפיפנס". כינוי זה ניתן להבין על הצד הטוב ביותר על ידי עיון בכתובת שבאחד המטבעות שהוא הוציא, וזו לשונה:

ניתן לראות את דיוקנו על גבי המטבע הזה.

המשך יבוא.

היום אנחנו ממשיכים בדיון שהתחיל על מעשי הקורבנות. אומנם כן, יש עוד מסרים בנושא זה שיש להביאם, אבל אני מקווה שבשיעור הבא נוכל גם להמשיך למשנה הבאה.

אלברט רינגר טרוד מאוד עם המושג של עשיית סייג לתורה, מושג שעליו דיברנו בקשר עם תורתו של שמעון הצדיק. הוא כותב:

אני חושב שאני מביע את המחשבה של יהודים רבים בימינו אנו כשאני אומר שאני מבין את הצורך בסייג, גדר, סביב התורה ופירושה כדי לשמור עליה כמקור מים חיים. אבל יש לי בעיה עם האופן שבו זה נעשה ביהדות מסורתית בעידן המודרני. אני מקבל רושם שהגדר גבוהה עד כדי כך שאין עוד אפשרות לראות את התורה עצמה. כבר בתקופת התנאים אנו מוצאים ביטוי דומה. באבות דרבי נתן אנו מוצאים את הפירוש הזה:

אני משיב:

המושג ההלכתי של עשיית סייג לתורה הוא עתיק יומין וראוי. כל מערכת משפטית משתמשת במושג הזה. אם הסטטיסטיקה מצביעה על כך שהמהירות הבטוחה ביותר בתוך העיר הינה 56 קמ"ש הרשויות יחוקקו שהמהירות המירבית המותרת הינה 50 קמ"ש: וזאת עשיית סייג לחוק. הגדרות שהקימו התנאים בימיהם ראויות מאוד והפכו חלק בלתי נפרד מהמרקם של היהדות המסורתית – עד כדי כך שייתכן מאוד שרק המלומדים באמת מודעים לכל שהם סייגים כאלה. אבל אני מסכים לחלוטין עם אלברט שהנטייה שרואים היום בחוגים מסוימים שמקימים גדר סביב לגדר, כביכול, היא לא רצויה ושיש להוקיעה באופן חריף ביותר.

אינני מכיר את הספר שעליו אלברט כותב ולכן אני מנוע מלהעיר עליו הערה. אבל אני חייב לומר שאינני מכיר סיבה מוסמכת לחשוב שאלישע בן אבויה היה דמות דמיונית.