תלמודה של ארץ ישראל, מסכת ברכות: 0014

א:
כעת אנחנו באים לפיסקה הבאה במשנתנו: זמן קריאת שמע בערבים הוא כשהכהנים אוכלים את תרומתם, ופרק הזמן מִתארך עד סוף האשמורה הראשונה (לפי דעת רבי אליעזר). היום התחלק לשעות כי בהחלט היה אפשרי לאדם שהורגל לעשות זאת להסתכל במצב השמש ברקיע ולקבוע את השעה: איזו משש השעות מזריחת החמה עד חצות היום היתה השעה הנוכחית או איזו משש השעות מחצות היום עד לשקיעת החמה. ברור שאין אפשרות כזו בלילה. הלילה התחלק לאשמורות, וסביר להניח שאלה התבססו על הנוהג של המשמרות שתפקידם לשמור על בתי מלכים ובתי מקדש. מאוד סביר להניח שבמשנה רבי אליעזר מדבר על האשמורות של משמר הלויים בבית המקדש. אך בזמנם של רבי ושל רבי נתן, למעלה ממאה שנה אחרי חורבן בית המקדש, הפרטים הטכניים על אודות משמרות אלה נשתכחו.

ב:
רבי סתם, כמובן, הוא כינויו של רבי יהודה הנשיא של הסנהדרין ועורך המשנה. דעת רבי היא שיש לחלק את הלילה לארבע אשמורות, כל אחת מהן של שלוש שעות. (לפי זה סוף האשמורת הראשונה יהיה כשלוש שעות אחרי שקיעת החמה.) דעת רבי נתן, בן זמנו, היא שיש לחלק את הלילה לשלוש אשמורות, כל אחת מהן של ארבע שעות. נבדוק בהמשך את הבסיס של סברות אלה.

ג:
בנוסף, רבי אומר שכל שעה מתחלקת לעשרים וארבע 'עונות', כל 'עונה' לעשרים וארבע 'עתות', וכל 'עת' לעשרים וארבע 'רגעים'. דוברי עברית מיד מכירים שכל הכינויים הללו מצביעים על פרק זמן. ברור שבאותה העת היה בלתי אפשרי לחלוטין לקבוע את אורכו של 'רגע' (13,824 בשעה אחת, קרוב לארבעה רגעים בכל שניה!) רבי חלבו מתאר את אורכו של רגע כזמן הנדרש לומר 'רגע'. שאר החכמים סוברים שפרק הזמן עוד יותר קצר! האמורא הבבלי, שמואל, שגם היה אסטרונום, מחלק את השעה ל-56,848 חלקים! מובן מאליו שלא היה כל תחלית מעשית לחישובים מלאכותיים אלה.

ד:
רבי, שסובר שהלילה מתחלק לארבע אשמורות, מבסס את דעתו של פסוק במקרא: "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ" [מזמור קיט סב]. הואיל ודוד המלך נחשב מחברו של ספר תהילים [בבלי, בבא בתרא י"ד ע"ב] הוא נחשב המדבר בפסוק זה. אם דוד היה קם בחצות הלילה כדי להודות לאלהים מן ההכרח שהיו ארבע אשמורות, שתים לפני חצות ושתים אחרי חצות; אחרת אין יכול הוא לקום בדיוק באמצע הלילה? בהמשך הדיון דעתו זו של רבי מכונה 'בחצות'. גם רבי נתן מבסס את דעתו על פסוק מקראי: גדעון תקף את האויב "רֹאש הָאַשְׁמוֹרֶת הַתִּיכוֹנָה" [שופטים ז יט]. אשמורה תיכונה (אמצעית) תיתכן רק עם יש שלוש אשמורות.

ה:
כל אחד מהחכמים מבסס את דעתו על פסוק במקרא. ובכל זאת, אם צודק רבי נתן איך יסביר הוא את הפסוק שמביא רבי "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם"? — שמרמז על כך שדוד היה קם בסוף שתי אשמורות מתוך ארבע. בפסוק אחר באותו מזמור ארוך ביותר [מזמור קיט קמח] דוד אומר "קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת לָשִׂיחַ בְּאִמְרָתֶךָ" — 'קמתי לפני כל האשמורות'. רבי נתן היה משיב שלפעמים דוד קם "בחצות הלילה" ולפעמים 'לפני אשמורות' [קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת], וזה תלוי במצבו בעותה העת. בגמרא דושרים הסבר. ההסבר המוצע הוא שכשדוד סעד סעודת מלכים, עם הרבה מכובדים סמוכים על שולחנו, הוא היה מסיים את סעודתו בשעה מאוחרת, ולכן היה יכול להתבודד בתפילה רק בחצות הלילה. אולם, כשאכל את ארוחתו באופן פרטי היה מסיים את הארוחה הרבה יותר מוקדם והיה יכול להתחיל 'לשוח' לפני אשמורות — לפני האשמורת השניה יש להניח.

ו:
כעת מדגישים בגמרא שבלי קשר עם השעה שבה התחיל לשוח דוד אף פעם לא היה ישן בעלות השחר! זה מתבהר מעיון בפסוק אחר [מזמור נז ט]: עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר. מבינים פסוק זה כאילו הוא אומר שאף-על-פי שהוא מלך וככל המלכים הוא רשאי לישון אל תוך הבוקר בכל זאת הוא הרגיש חובה לוותר על כבודו הוא (עורה כבודי) כדי לכבד את בוראו, שכבודו מעל לכבוד מלכים.

ז:
הדרשה הזו נמשכת בשיעור הבא.