|
טקסטים לשיעורים על התפילה
אמר רב ענן: אף שערי תפלה אינן ננעלים לעולם. הא הדא דכתיב [דברים ד ז], "כה' אלהינו בכל קראנו אליו"; ואין קריאה אלא תפלה שנאמר [ישעיה סה כד], "והיה טרם יקראו ואני אענה". אמר רבי יוסי בר חלפתא: עתים הן לתפלה, שכך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: "רבונו של עולם, בשעה שאני מתפלל לפניך תהיה תפלתי על שעת רצון." הא הדא דכתיב [מזמור סט יד]: "ואני תפלתי לך ה' עת רצון."
יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר. הגה: ועכ"פ לא יאחר זמן התפלה שהצבור מתפללין. הגה "שויתי ה' לנגדי תמיד" הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדבורו במושב המלך כ"ש כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד. ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי"ת גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב ומיד שיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה.
תניא: היה רבי מאיר אומר: חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום. אלו הן: שעשאני ישראל, שלא עשאני אשה, שלא עשאני בור. רב אחא בר יעקב שמעיה לבריה דהוה קא מברך שלא עשאני בור; אמר ליה, "כולי האי נמי?!" אמר ליה, "ואלא מאי מברך?" – "שלא עשאני עבד." – "היינו אשה!" – "עבד זיל טפי."
נצטוינו להודות לשמו יתברך בכל עת שנקרא בתורה על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו והודיעינו המעשים הרצויים לפניו שבהם ננחל חיי העולם הבא.
משנה: אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים…
גמרא: … מנא הני מילי? אמר רבי יהושע בן לוי, אמר קרא: אשרי יושבי ביתך.
רבי יוסי אומר: מנין לעומדים בבית הכנסת ואומרים "ברכו את ה' המבורך" שעונים אחריהם "ברוך ה' המבורך לעולם ועד"? – תלמוד לומר: "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו".
בַּשַּׁחַר מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ, וּבָעֶרֶב שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ. אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה. מְקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר. לְקַצֵּר, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ. לַחְתֹּם, אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לַחְתֹּם. וְשֶׁלֹּא לַחְתֹּם, אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחְתֹּם:
ונ"ל דמאי דקתני מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, לאו למימרא שאינו רשאי לקצר ולהאריך בנוסח הברכה, כלומר לרבות ולמעט מלותיה, דא"כ היה להם לתקן נוסח כל ברכה וברכה במלות מנויות ובענינים ידועים ולהשמיענו כל ברכה וברכה בנוסחתה, וזה לא מצינו בשום מקום… אבל בשאר נוסח הברכות לא נתנו בהן חכמים שיעור שיאמר כך וכך מלות לא פחות ולא יותר, ולא אמרו כמה מלות יאמר בזו ותקרא ארוכה או קצרה.
בָּרוּךְ אַתָּה ייי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל אוֹר עוֹלָם בְּאוֹצַר חַיִּים אוֹרוֹת מֵאֹפֶל אָמַר וַיֶּהִי כָּאָמוּר קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד יְהֹוָה עָלַיִךְ זָרָח. בָּרוּךְ אַתָּה ייי יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת.
מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר "ועבדתם את ה' אלהיכם" – מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה, שנאמר "ולעבדו בכל לבבכם"` אמרו חכמים "אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה".
ונוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תקנום ואין ראוי לשנותם ולא להוסיף על אחת מהם ולא לגרוע ממנה וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב; הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר, וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן.
שְׁלֹשָׁה אָבוֹת ׀ וְאַרבַּע אִמָּהוֹת ׀ מִבְטָחָם נָתְנוּ ׀ בְּמָגִנָּם צוּרָם.
זְכוּת הַשִּׁבְעָה ׀ עַל צֶאֱצָאִים תָגֵן ׀ וְיוֹשִׁיעֵם צוּרָם ׀ מִכָּל צָרָתָם:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', מָגֵן אַבְרָהָם.
מִ מְטְרֵי בְרָכָה | עָלֵינוּ תַשְׁפִּיעַ | וְאֲדָמָה יְבֵשָׁה | יְרַוּוּ בִנְדָבָה.
רוּחַ תַּשִּׁיב | עַל-מֵתֵי מְתִים | לִישׁוּעָתְךָ מְצַפִּים | מֵמִית וּמְחַיֶּה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְחַיֵּה הַמֵּתִים.
חֲ דָשִׁים לַבְּקָרִים | קְדוֹשֵׁנוּ מְקַדְּשִׁים | בְּמִקְדַּשׁ מְעַט | יוֹשְׁבֵי בֵיתוֹ.
רָם וְנִשָּׂא | גָּדוֹל וְנוֹרָא | עַל תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל | יוֹשֵׁב בִּקְדֻשָּׁה.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', הָאֵל הַקָּדוֹשׁ.
הָ
נַח לָנוּ | כָּל-הַכֹּל בְּשִׁשָּׁה | בִּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי | מְנוּחָה שְׁלֵמָה.
וְנִשְׁבָּת בְּשַׁבָּתְךָ | מְנוּחַת אַהֲבָה | כִּי-בֵּינְךָ וּבֵנֵינוּ | בְּרִית-הִיא כְּרוּתָה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.
יְ
רוּשָׁלַיִם עִִירְךָ | לְנֶגֶד עֵינֵינוּ | וּבָהּ בְּרָצוֹן | יַעֲבְדּוּךָ עֲבָדֶיךָ.
תְּפִלָּתֵנוּ תְקַבֵּל | כִּימֵי עוֹלָם | וְאַתָּה בְּרַחֲמִים | תַּחְפֹץ-בָּנוּ וְתִּרְצֵנוּ:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן.
צַ
דִּיק וְרַחוּם | לְךָ מוֹדִים | עַל-הַטּוֹב שֶׁגְּמַלְתָּנוּ | יוֹם וְשָׁעָה.
חַסִדְּךָ יְסַעֲדֵנוּ | וְנוֹדוּךָ אָבִינוּ | עַל-טוּבְךָ לָנוּ | וְלַאֲבוֹתֵינוּ מִלְפָנֵינוּ:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת.
חָק
שְׁלוֹמְךָ | עָלֵינוּ תָשִׂים | וְנִקְרָא לְשָׁלוֹם | לְכָל הָעַמִּים.
מְעוֹן הַבְּרָכוֹת | עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם | שְׁלוֹמְךָ תֵּן | עַל-יֹשְׁבֵי תֵבֵל:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּשָׁלוֹם.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֱבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, מָגִנֵּנוּ וּמָגֵן אֲבוֹתֵינוּ, מִבְטָחֵנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. בָּרוּך אַתָּה ה', מָגֵן אַברָהָם.
צִוָּה צִיר לַעֲמוּסֵי מֵעַיִם, שַנְנוּ בַּאֲצוּלוֹת יוֹמַיִם, בְּשַׁבָּת וְזֹאת הַבְּרָכָה בְּגִשְׁמֵי נְדָבוֹת מִשָּׁמַיִם, אָדוֹן יְחַיֵּינוּ מִיּוֹמַיִם. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְחַיֵּה הַמֵּתִים.
קָדוֹשׁ אַתָּה וְנוֹרָא שְׁמֶךָ וְאֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדֶיךָ כַּכָּתוּב, וַיִּגְבַּהּ ייי צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה: בָּרוּךְ אַתָּה ייי הָאֵל הַקָּדוֹשׁ.
יִשְׂמַח משֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ | כִּי עֶבֶד נֶאֱמָן קָרָאתָ לּוֹ;
כְּלִיל תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשׁוֹ נָתַתָּ | בְּעָמְדוֹ לְפָנֶיךָ עַל הַר סִינַי;
וּשְׁנֵי-לֻחוֹת אֲבָנִים הוֹרִיד בְּיָדוֹ | וְכָתוּב בָּהֶם שְׁמִירַת שַׁבָּת.
ואחר שיפסיע שליח ציבור שלש פסיעות לאחוריו ויעמוד מתחיל ומתפלל בקול רם מתחילת הברכות להוציא את מי שלא התפלל והכל עומדים ושומעים ועונין אמן אחר כל ברכה וברכה בין אלו שלא יצאו ידי חובתן בין אלו שכבר יצאו ידי חובתן:
כהן שלא היה לו דבר מכל אלו הדברים המונעין נשיאת כפים אף ע"פ שאינו חכם ואינו מדקדק במצות או שהיו הבריות מרננים אחריו או שלא היה משאו ומתנו בצדק הרי זה נושא את כפיו ואין מונעין אותו לפי שזו מצות עשה על כל כהן וכהן שראוי לנשיאת כפים ואין אומרים לאדם רשע הוסף רשע והמנע מן המצות:
וְדִרְשׁוּ אֶת שְׁלוֹם הָעִיר אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדָהּ אֶל ה' כִּי בִשְׁלוֹמָהּ יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם:
וכן תקנו שיהא מנין התפלות כמנין הקרבנות שתי תפלות בכל יום כנגד שני תמידין וכל יום שיש קרבן מוסף תקנו בו תפלה שלישית כנגד קרבן מוסף. ותפלה שהיא כנגד תמיד של בקר היא הנקראת תפלת השחר, ותפלה שכנגד תמיד של בין הערבים היא הנקראת תפלת מנחה. ותפלה שכנגד המוספין היא נקראת תפלת המוספין:
|