sukkah-h024
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
מסכת סוכה, פרק ג', משנה א':
לוּלָב הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ — פָּסוּל. שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת — פָּסוּל. נִקְטַם רֹאשׁוֹ, נִפְרְצוּ עָלָיו — פָּסוּל. נִפְרְדוּ עָלָיו — כָשֵׁר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יְאַגְּדֶנּוּ מִלְמַעְלָה. צִנֵּי הַר הַבַּרְזֶל — כְּשֵׁרוֹת. לוּלָב שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים כְּדֵי לְנַעְנֵעַ בּוֹ — כָּשֵׁר.
הסברים:
א:
עד כה מסכת סוכה התרכזה באחת המצוות העיקריות של חג הסוכות, המצווה שלמעשה נותנת לחג את שמו: מצות ישיבה בסוכה. אך ישנן שתי מצוות נוספות הקשורות עם חג הסוכות: 'ארבעת המינים' ושמחת החג. בפרק הזה, השלישי של המסכת, אנו מפנים את תשומת לבנו למצוה השניה, זו של 'ארבעת המינים'.
ב:
המקור בתורה למצוה זו ברור. התורה [ויקרא כג מ-מא] מצוה:
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ.
ישנם שני פריטים ברשימה הזו של ארבעת המינים שאינם ברורים, למרות שהמסורת הבהירה אותם: פרי עץ הדר זוהה כפרי ממשפחת ההדרים שנקרא אתרוג. ענף עץ עבת זוהה כהדס.
ג:
שני דברים נוספים שלא ברורים מהקטע הזה: כיצד בדיוק משתמשים בארבעת הפריטים הללו וכיצד השימוש בהם מתקשר לשמחה שעליה אנו מצווים בחג הזה? כיצד ענו החכמים על השאלות הללו יתבהר ככול שנתקדם בפרקים ג' ו-ד' של המסכת.
ד:
אולם, עלינו לשים לב לדבר נוסף לפני שנמשיך. האירגון של מצוות חג הסוכות בתורה נראה קטוע למדי. נביט בקטע כולו [ויקרא כג לג-מג]:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַ ה'. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַ ה' בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַ ה'. עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ…
אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַ ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ.
בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
המצוה שעוסקת בארבעת המינים נראית כשרבוב שמפריע לתיאור הברור של מצוות החג. ניתן לקרוא את הפסקאות הראשונה והשלישית לעיל בקלות כתיאור אופן קיום מצוות החג. הפסקה השניה נראית מנותקת, כפי שכתבתי לעיל.
ה:
הבעיה נעשית מורכבת יותר כשאנו קוראים על מקרה בו החג קוים למעשה. כתשעה עשורים לאחר חזרת היהודים מגלות בבל אנו קוראים [נחמיה ח יד-יז] כך:
וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב. וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם: וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד.
ו:
שני דברים נראים ברורים בקטע הזה:
- זהות המינים שונה מזו של המסורת שהגיעה לידינו כיום;
- מטרת המינים הללו היה לשמש כסכך לסוכה!
עד עצם היום הזה, היהודים הקראים, שדוחים את התורה שבעל פה ומקיימים רק את התורה שבכתב (כפי שהמסורת שלהם מפרשת אותה) מסוככים את סוכותיהם בסוג הענפים שתוארו כאן ואין להם טקס של נטילת לולב על פרטיו הנלווים.
ז:
אולם החכמים זיהו את ארבעת המינים כמתיחסים ל:
- סוג מיוחד של ענף עץ תמר, אותו נכנה מכאן ואילך לולב;
- פרי הדר אותו נכנה אתרוג;
- זרדים של הדס;
- זרדים של ערבי נחל.
שיקול אחד נראה כמאחד את ארבעת הפריטים הללו, והשיקול הזה קשור לסוגיה האחרונה בה עסק פרק ב'.
ח:
וודאי תזכרו שאמרנו שגשם היה משאלת ליבו של האיכר בארץ-ישראל בעת העתיקה: גשמים היורדים בזמנם פרושם חיים ושפע; גשמים שלא מגיעים בזמנם פרושם בצורת, עוני ומוות. הלולב, האתרוג, ההדס והערבה כולם דורשים כמות מספקת של מים כדי לגדול כראוי. כך שארבעת המינים הללו קשורים באופן הדוק לחרדה של החקלאי לגשם בעיתו. אם ארבעת המינים הללו נותנים לו הרגשה של ביטחון שהקב"ה אכן ישלח גשמים מְחַיִּים, אז הם מספקים סיבה לשמחה..
המשך יבוא.
עמוד הבית ומנוע חיפוש |
ארכיון מסכת סוכה |
הרשמה וביטול הרשמה |
הקדשת שיעור ותרומה |
[מה זה?]
הכתובת לשאלות, הערות, הארות, ובקשות היא admin @ bmv.org.il.
אם המסר שלך יופיע באחד מהשיעורים הוא יופיע תחת שמך; אחרת נא לכתוב במסר שלך באופן ברור "לא לפירסום".
