sukkah-h023

א:
כעת הגענו למשנה האחרונה של פרק ב', שהיא גם המשנה האחרונה העוסקת באופן מיוחד בכללים ובהלכות העוסקות בישיבה בסוכה במהלך החג.

ב:
כבר ביססנו פעמים רבות שמצות ישיבה בסוכה דורשת מאיתנו לדור בסוכה במהלך שבעת ימי חג הסוכות. ("היום השמיני של החג" כביכול הוא למעשה חג נפרד ועצמאי, שמיני עצרת, ואף אחת מהמצוות המיוחדות לחג הסוכות לא חלה על שמיני עצרת.) אבל סוכה, מעצם הגדרתה ומתוך כוונה, היא מבנה רעוע. ממש בתחילת לימודנו במסכת זו ראינו שהדאגה העיקרית היא שהסוכה תיתן צל מהשמש. הסוכה לא תוכננה ולא נועדה לעמוד בפני כל סוגי מזג-אויר.

ג:
משנתנו מורכבת משני סעיפים. הרישא מסביר את עצמו, ולמעשה מסכם את שלמדנו בשני הפרקים הראשונים של מסכת זו: עלינו להתייחס לסוכה שלנו כמקום מגורינו העיקרי: מקום שבו אנו סועדים וישנים. עליה להיות גם המקום שבו אנו מקבלים אורחים ולומדים תורה. בנוסף לאלה, כל שעות הפנאי שלנו, כל זמן רגיעה שלנו עלינו לבלות בסוכה. (ציינו שזה כמה מאות שנים נראה שהלינה בסוכה יצאה מהאופנה.)

ד:
עם כל זאת, לא מן הנמנע שתהיינה נסיבות שתעשנה את קיום המצוה לבלתי אפשרי או לבלתי נסבל. חג הסוכות הוא מה שהחכמים מכנים 'זמן שמחתנו' כך שהמשך קיום המצוה גם במצבים בלתי נסבלים מהווה ביטול הרוח של החג. בנוגע לחג הסוכות התורה [דברים טז יג-טו] מדגישה את הפן הזה של החג:

ה:
הסיבה הנפוצה ביותר להפרעה במהלך החג היא ירידת גשמים. בארץ-ישראל יש שתי תקופות עקריות של ירידת גשמים, אותם מכנה התורה [דברים יא יד] "יורה ומלקוש". המלקוש יורד בסוף החורף ומוקדם מאוד באביב; גשמים אלו הם על פי רוב ממטרים עדינים. היורה יורד בתחילת הסתו. אומנם, בתקופת בית המקדש השני הצורך בגשמים שופעים היה לאחת הדאגות העיקריות של התקופה הזו של השנה.

ו:
התפילה עצמה לגשמים נדחתה לשמיני עצרת רק כדי שלא נבקש בסוכות ברכה שתקלקל את הצד השמח של החג. כשהיורה לא ירד כמצופה היתה בצורת ולכן הונהגו ימי תענית כדי להתחנן לגשם. המשנה הראשונה של מסכת תענית גורסת כך:

ז:
היורה נקרא כך מלשון ירה, כיון שגשמים אלה נתכים לארץ בממטרים כבדים ומרטיבים במיוחד. ב-סוכה 005, הסבר ל"ד, למדנו:

וּלְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא אֲוִיר קְצָת בֵּין הַסְּכָךְ כְּדֵי שֶׁיֵּרָאוּ הַכּוֹכָבִים. וּמִכָּל מָקוֹם אִם הָיְתָה מְעֻבָּה שֶׁאֵין הַכּוֹכָבִים נִרְאִים, כְּשֵׁרָה. אֲבָל אִם הָיְתָה מְעֻבָּה כָּל כָּךְ שֶׁאֲפִלּוּ אִם יוֹרְדִים גְּשָׁמִים הַרְבֵּה אֵינָם יוֹרְדִין לְתוֹכָהּ, אִם כֵּן הֲוֵי כְּעֵין בַּיִת וּפְסוּלָה.

אם כן, אחת הדרכים שבה הסוכה מזכירה לנו את דאגתו והשגחתו של הקב"ה היא על ידי גשם לא רצוי שנכנס דרך הסכך ומטפטף עלינו בעודנו בסוכה.

ח:
הסיפא של משנתנו מבקשת לקבוע באיזו נקודה הגשם שמטפטף לתוך הסוכה עושה את המצב לבלתי נסבל. אמת המידה המוצעת היא זו: כאשר האוכל על שולחן החג מתקלקל.

ט:
אנו יודעים שבתקופת החכמים אכלו יחסית מעט בשר. בשבת וביום-טוב המנה העיקרית היתה על פי רוב דג מלווה במרק ירקות שהיה סמיך בירק, "מקפה". אם הגשם שנכנס לסוכה כל כך חזק עד שהוא מקלקל את תבשיל הירקות, הגיע העת להודות שכבר לא ניתן להמשיך לאכול בסוכה באווירת חג ובשמחה.

י:
הדרשה שבסוף משנתנו אינה אופיינית. גשם בחג הסוכות נחשב לסימן של אי שביעות רצון של הבורא. מדוע הקב"ה, שצווה עלינו לשבת בשמחה בסוכה, מונע מאיתנו לעשות כן אם לא קיימת איזו סיבה לאי שביעות רצון? החכמים מביאים דוגמה מתרבותם: משרת מתקרב לרבו ומוזג יין לכוסו. במהלך סעודות החג שתו יין יחד עם האוכל ומשרת מיוחד מונה שיוודא שלכל הסועדים יהיו גביעים מלאים יין. במקום להודות למשרת על מעשיו הרב זורק את המים מקיתון (קנקן) בפניו של המשרת.