sukkah-h004

כא:
כעת עלינו לשאול את עצמנו מדוע רבי יהודה בר אילעאי אינו מקבל 20 אמות כגובה מרבי של סוכה. נראה שהוא מבסס את דעתו על מה שנראה כתקדים.

כב:
במהלך השנים הזכרתי כאן כמה פעמים שבמאות הראשונה והשניה לספירה היה בין לא-יהודים עניין מובהק בדת היהודים. מספר נכבד של רומאים ויוונים, במיוחד ממעמדות האצולה והשלטון, שהביעו עניין בגיור. (לפי מקור אחד אחינו של הקיסר אדריאנוס התגייר.) התורות הבסיסיות של היהדות על האל והיקום נראו הגיוניות לעובדי אלילים משכילים שכבר לא יכלו לקבל את אֵלֵי אולימפיה. מספר המתגיירות היה הרבה יותר גדול ממספר המתגיירים כיון שמילה עדיין נחשבה בחברה הרומאית כדבר 'שפשוט לא יעשה כן במקומנו' ו-'מעשה ברברי'. רבים, לפיכך, היו 'מעוניינים' ביהדות מבלי להתגייר למעשה: הם הלכו לבית הכנסת וכיוצא בזה, אבל לא הצטרפו למעשה לעם היהודי. (שאול הטרסי מצא באנשים כאלה כר פורה לזרוע בו את תורתו הדתית החדשה.)

כג:
אולם, כפי שהזכרנו, היה גם מספר גדול של גרים אמיתיים. בשנת 30 בערך לספירה הֶלֶנֵי, המלכה של הממלכה הקטנה חַדַּיֶּב, במה שכיום עירק, התגיירה יחד עם רבים מנתיניה. הלני בססה נוכחות בארץ-ישראל. רק לפני כמה שנים ארכיאולוגים שחפרו באתר 'עיר דוד' בירושלים גילו את מה שחייב להיות הארמון של המלכה הלני. המקום זוהה על ידי מטבעות, תמונות קיר, חרסים וכדומה. כמו כן, היה מקווה-מים פרטי במרתף.

כד:
אתם ודאי שואלים את עצמכם מה לכל זה ולפסיקתו של רבי יהודה שסוכה יכולה להיות גבוהה מ-20 אמות. כל דבר שהמלכה הלני עשתה בארץ-ישראל נעשה לתפארת. היא נתנה תרומות יקרות לבית המקדש, היא נתנה בנדיבות לעניים וכיוצא באלה מעשים טובים. בית המגורים שלה היה בהחלט ארמון לא קטן. כמובן, במהלך חג הסוכות הלני היתה חייבת להקים סוכה — והסוכה שלה היתה חייבת להיות מרשימה, כיאה למלכות. הגמרא [סוכה דף ב' ע"ב] מדווחת שהסוכה שהיא בנתה לעצמה בעיר לוד היתה גבוהה מ-20 אמה! לא זאת בלבד אלא אף זאת: מוסרים לנו שם שחכמים רבים ביקרו אצלה בסוכתה במהלך החג ומעולם לא אמרו מילה על כך שהיא גבוהה מדי — ולכן אינה כשרה. ההפך הוא נכון, הם ישבו בה!

כה:
אם כן, רבי יהודה סבור שמה שהיה טוב למלכה הלני מחדייב צריך להיות טוב לכולם. התורה אינה מגבילה את גובה הסוכה, אם כן למה שהחכמים יעשו זאת? תשובתם של החכמים לא היתה בדיוק 'תקינה מבחינה פוליטית': הם השיבו לו שהלני היתה מלכה, יהודיה ואוהבת ישראל; אבל היא היתה גם אשה, ונשים פטורות ממצות ישיבה בסוכה. כך שלא היה זה משנה לחכמים כמה גבוהה היתה סוכתה. (הגמרא גם עוסקת בעובדה שהחכמים עצמם ישבו בסוכה, אבל לא אלאה אתכם בפרטים.)

כו:
הסעיף השני של הרישא של משנתנו עוסק בשלוש תקנות אחרות בעניין סוכה: היא צריכה להיות בגובה של לפחות 10 טפחים, היא צריכה שיהיו לה לפחות שלוש דפנות, וכמות אור השמש שנכנסת לסוכה צריכה להיות פחותה מכמות הצל שהסכך מטיל.

כז:
מאחר ויש 6 טפחים בכל אמה יוצא שעשרה טפחים הם קצת יותר מ-80 סנטימטר. ברור שאין אדם בעל מבנה גוף סטנדרטי שיוכל לשבת בסוכה קטנה מזו! בפרושו למשנתנו הרב עובדיה מברטנורו אומר די בתמציתיות:

היו אכן חכמים שסברו שסוכה יכולה להיות קטנה יותר כל עוד היא יכולה להכיל את ראשו ורוב גופו של היושב בה — אפילו אם השולחן ממנו הוא אוכל צריך להיות מחוץ לסוכה. יוצא איפוא שהיו בארץ-ישראל אנשים שהיו כל כך עניים עד שלא היו מסוגלים לבנות לעצמם אפילו סוכה בגודל סביר — ההפך המוחלט מהמלכה הלני!

כח:
הסוכה לא יכולה להיות רק סככה. כלומר, אף על פי שהסכך הוא החלק החשוב ביותר של הסוכה הוא לבדו אינו מספיק. לסוכה צריכים להיות קירות, שמכונים 'דפנות'. הסוכה לא צריכה שיהיו לה ארבע דפנות: שלוש מספיקות. למעשה, אפילו 'שתים וחצי' דפנות מספיקות! אמצעי עזר לזכור זאת הוא איות המילה סֻכָּה. בתורה המילה מורכבת משלוש אותיות: ס כ ה. האות ס מסמלת ארבע דפנות; האות כ מסמלת שלוש דפנות; והאות ה מסמלת שתי דפנות וחצי.

כט:
כבר ראינו שהמטרה המקורית של הסוכה היא לספק צל בחום היום. לפיכך יש להכין את הסכך באופן כזה שיגן על ראשיהם של אלה היושבים בסוכה מהשמש. בה בעת, כמובן, קצת מאור השמש צריך לעבור דרך הסכך. אף-על-פי-כן כמות הצל שהוא יוצר צריך להיות גדול מכמות אור השמש שעובר דרכו. יתר על כן, כאשר מודדים את כמות הצל חשוב למדוד מרצפת הסוכה היכן שיושבים; ממש מתחת לסכך בהחלט יתכן שיהיה יותר צל מאשר למטה.

ל:
נביא עוד פרטים בעניין הסכך והדפנות בשיעור הבא, אי"ה.

המשך יבוא.