AZ-h076

א:
משנתנו היא האחרונה בפרק זה וגם האחרונה במסכת זו. הנושא האחרון הנדון במסכת זו הוא בעל אופי חברתי: איך יהודים אמורים לטפל בכלים שהם קנו מלא-יהודי.

ב:
הכלים שהם הנושא של משנתנו הם כלי בית: ליתר דיוק, משנתנו עוסקת בכלים המשמשים להכנת מזון ואכילתו. לפיכך, כלי התשמיש הם סירים ומחבתות, כלי אפיה ובישול, סכו"ם וכיוצא בזה.

ג:
הגמרא [ע"ז ע"ה ע"ב] מבהירה שכל כלים מעין אלו צריכים הטבלה במי מקווה. במקרים מסוימים הטבלה במקווה הוא כל שנדרש, וזהו הפריט הראשון שבמשנתנו. ואולם, יש כלים הטעונים הגעלה במים רותחים בנוסף על הטבלה במקווה ואביזרים אחרים טעונים ליבון באש בנוסף על הטבלה במקווה. אלו הם הפריט השני והשלישי שבמשנתנו.

ד:
הטבלת כלים שנרכשו מלא יהודי מבוססת על מקרה מהתורה [במדבר לא כא-כג]. לאחר שבני ישראל תקפו והביסו את המדינים ואחרי שלקחו שלל רב הם מצווים לטהר סוגים מסויימים של כלים:

רואים שהתורה עוסקת בכלי מתכת. (מי נידה מורים על מקווה מים שבו נשים טובלות לאחר ימי נדתן.) זכוכית אינה מוזכרת בקטע הזה, אך החכמים נתנו דעתם על כלי זכוכית, כפי שנראה מיד. השאלה היא האם זכוכית נחשבת לכלי חרס (שהרי חול משמש ליצירתה) או האם יש להחשיב אותה כמתכת.

ה:
הגמרא [ע"ז ע"ה ע"ב] מפרטת את הכלים הללו:

רב אשי סבור שניתן לתקן כלי זכוכית שנשברו על-ידי כך שמתיכים את הזכוכית ומתחילים מהתחלה, לכן צריך להתיחס אליהם כאל כלי מתכת. בעניין כלים מזוגגים השאלה היתה האם לשפוט אותם על פי מצבם המקורי (זכוכית שמקורה בחול) או לפי מצבם הסופי (עופרת שימשה בתהליך הזיגוג). הגמרא מחליטה לפי הדעה האחרונה.

ו:
קטע אחר בגמרא [ע"ז ע"ה ע"ב] מסביר את השיקולים להם מתיחסת משנתנו:

ז:
בעניין סכינים הגמרא מחמירה יותר ממשנתנו. הגמרא [ע"ז ע"ו ע"ב] 'מסבירה' את טבעה של המונח "שָׁפָה" שנדרשת במשנתנו:

רב עוקבא בר חמא דורש לנעוץ את הסכין בקרקע עשר פעמים כדי לטהרו. רב הונא בנו של רב יהושע מוסיף שהקרקע צריכה להיות קשה (לא עבודה). רב כהנא דורש שלא תהיינה גומות בסכין. רב הונא בנו של רב יהושע גם אומר שהאוכל אוכלים אותו בסכין זו חייב להיות צונן – אחרת יש להגעיל את הסכין.

ח:
התנועה הקונסרבטיבית החליטה שההלכה בענין הטבלת כלים (משומשים או חדשים) כבר אינה ישימה שהרי אין להחשיב את הלא-יהודים של היום לעובדי אלילים. הפסיקה ההלכתית של הרבנים מאיר רבינוביץ ואברם רייסנר היא זו:

ט:
הנימוק הסופי לתשובה זו מחזיר אותנו לדיוננו ממש בתחילת לימודנו במסכת הזו. הרבנים רבינוביץ ורייסנר מצטטים את החכם הגדול הרב שלמה לוריא, מהרש"ל, [1574-1510] בחיבורו ההלכתי הגדול 'ים של שלמה'; ומילותיו הן סיום הולם ביותר ללימוד שלנו במסכת זו:

י:
אני מודה לחסדי שמים מקרב לב שזכינו לסיים את המסכת האחת-עשרה בבית המדרש הוירטואלי. בעוד כמה ימים, אי"ה, אשגר הודעה בעניין המסכת הבאה שנלמד.