דף הביתשיעוריםAZ

AZ-h075

נושא: AZ

Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל

Red Line

חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

Green Line

מסכת עבודה זרה, פרק ה', משנה י"א:

גַּת שֶׁל אֶבֶן שֶׁזִּפְּתָהּ גּוֹי, מְנַגְּבָהּ [משפשפה]וְהִיא טְהוֹרָה. וְשֶׁל עֵץ – רַבִּי אוֹמֵר, יְנַגֵּבף וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִקְלוֹף אֶת הַזֶּפֶת; וְשֶׁל חֶרֶס – אַף עַל פִּי שֶׁקָּלַף אֶת הַזֶּפֶת הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה:

הסברים:

א:
אנחנו מתקרבים במהירות לסוף המסכת הזו, ומשנתנו היא האחרונה העוסקת בעניינים הקשורים ליין נסך.

ב:
משנתנו עוסקת בבניית גת או בשיפוצה. ודאי תזכרו שהגת היתה בור שלתוכו הכניסו ענבים לאחר הבציר כדי לדרוך אותם שהמיץ יזלוג לבור השכן. ברור שציפוי של הגת והבור הוא יותר מסתם נוחות. לא רק שהציפוי שומר על ניקיון התוצרת אלא הוא גם מונע חילחול לאדמה, שזה הרי ביזבוז של תוצרת ושל כסף.

ג:
ממשנתנו נראה שהיו שלושה סוגים של ציפויים בהם השתמשו בבניית גת: אבן, עץ וחרס. האדם הסקרן ישאל, כמובן, מה לציפוי הגת וליין נסך? הגמרא [ע"ז ע"ד ע"ב] מסבירה שהיה נהוג למרוח יין על ציפוי הזפת כדי למתן את סירחון הזפת. אם לא-יהודי עושה את העבודה אזי היין שנמרח הוא , כמובן, יין נסך וצריכים להסירו כדי שלא יטמא את כל היין שיהיה בגת.

ד:
משנתנו מלמדת שאם הקירות והרצפה של הגת מצופים באבן צריך לקרצף ולמרק את הגת. הגמרא [ע"ז ע"ד ע"ב – ע"ה ע"א] שואלת

במה מנגבן [משפשף]?

ניתנות שתי תשובות:

רב אמר במים, רבה בר בר-חנה אמר באפר.

אך אין הכוונה ברורה, ולכן הגמרא מעמיקה יותר:

רב אמר במים – במים ולא באפר? רבה בר-בר חנה אמר באפר – באפר ולא במים?

הגמרא כעת מתאימה את השאלה:

אלא רב אמר במים והוא הדין לאפר? רבה בר בר-חנה אמר לאפר והוא הדין למים?

התשובה שניתנה היא זו:

ולא פליגי [אין הם חולקים זה על זה]: הא [אחד מדבר על מצב שהיין עדיין] ברטיבתא [לח] הא [והאחר] ביבשתא [כשהתייבש].

במילים אחרות, אם שאריות היין שבגת התייבשו, יש לשטוף את הכיסוי במים ואז לשפשף אותו היטב באפר; אבל אם היין שעל הזפת עדיין לח יש לשפשפו היטב באפר ורק לאחר מכן לשטוף במים.

ה:
ככל הנראה, נדרשה בדיקה יסודית כדי לוודא שלא נשאר שום יין נסך. הגמרא [ע"ז ע"ד ע"ב] מספרת:

ההוא [אדם אחד] דאתא [בא] לקמיה דרבי חייא [לפני רבי חייא] אמר ליה, "הב לי גברא דדכי לי מעצרתאי [תן לי אדם שיטהר את הגת שלי]." אמר ליה לרב [רבי חייא אמר לרב, אחיינו] "זיל בהדיה [לך אתו] וחזי דלא מצוחת עלי בי מדרשא [ותדאג שלא ילינו עלי בבית המדרש לאחר מכן]." אזל [רב הלך] חזייה דהוה שיעא טפי [וראה שהכיסוי מאוד חלק]. אמר "הא ודאי בניגוב סגי לה [בטח שדי בשיפשוף כאן]." בהדי דקא אזיל ואתי [תוך כדי הבדיקה] חזא פילא מתותיה [הוא הבחין בסדק למטה] וחזא דהוה מלא חמרא [וראה שהוא מלא יין]. אמר, "הא לא סגי לה בניגוב [כאן לא די בשיפשוף] אלא בקילוף." והיינו [וזה] דאמר לי חביבי [פירוש מה שאמר דודי]: "חזי דלא מצוחת עלי בי מדרשא [תדאג שלא ילינו עלי בבית המדרש]."

ו:
ההערה האחרונה הזו של רב מתייחסת להמשך משנתנו: אם הציפוי של הגת הוא מעץ אזי שיפשוף הזפת אינו מספיק וצריך לקלף אותו לחלוטין. הסיבה לכך היא שעץ סופג יותר מאבן. (הדעה המקלה של רבי, מסדר המשנה, אינה מקובלת להלכה.)

ז:
יש בכך להסביר גם את הסיפא של משנתנו: אם הגת מצופה בחרס שלאחר מכן נמרחה בזפת ויין, אי-אפשר להשתמש בגת להכנת יין כשר כי החרס סופגני כל כך עד כי לא ניתן להסיר את כל יין הנסך שנבלע בתוך החרס.

שאלות ותשובות:

אין דבר שמסב עונג למורה יותר משאחד מתלמידיו מוצא תשובה לשאלה שחמקה ממנו. ב- ע"ז 072 למדנו שאם הציפור ששוחררה במהלך טקס היטהרות המצורע התערבבה בין ציפורים אחרות אז כולן אסורות. אני הוספתי:

אינני יודע איך מישהו יכול היה לדעת שציפור מסויימת היתה ציפור של מצורע, ואם כן מדוע לא אסרו את כל הציפורים – רק כדי להיות בטוחים?

אמנון רונאל מספק את התשובה. הוא קרא בזהירות את תיאור הטקס והוא שם ליבו לכך:

וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת … וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת … אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח … וְטָבַל אֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה … וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה:

אמנון כותב:

לפי סימני הטבילה בדם אפשר לדעת

הודעה:

בגלל תשעה באב השיעור הבא ישלח בשבוע הבא. בינתיים אולי תרצו לקרוא את שכתבתי (בשפה האנגלית) על אודות תשעה באב. צום מועיל.

Green Line


דילוג לתוכן