AZ-h073

יב:
אנחנו ממשיכים כעת ללמוד פרוש הפריטים המובאים במשנתנו. חשוב לזכור את הכלל שבבסיס משנה זו: אסור להנות בשום צורה ואופן מאף אחד מהפריטים שנמנו במשנתנו, ואם אחד מהם יתערבב עם פריטים אחרים שבהיתר כולם נעשים אסורים.

יג:
הגענו לפריט שנקרא 'פטר חמור'. בתקופה המקראית נחשבו הבכורות כמי שטבועה בהם סוג כלשהו של קדושה. המעשה של החזרה לאל של "פטר הרחם" (זה שפתח את הרחם של האם) נחשבה למעשה של אדיקות. (יש עדויות לכך שבחברה הכנענית – ובסניף שלה, החברה הקרתגית – הילדים הזכרים הבכורות "הועברו באש" לאל שלהם. דנו בכך באריכות לפני עשר שנים כשלמדנו (בשפה האנגלית) סנהדרין 097.

יד:
התורה [שמות לד יט-כ] מצווה כך:

הרעיון הבסיסי הוא שהבן הבכור של בהמה שאפשר להביאה כקורבן ("שור ושה") – חובה להקריבו על המזבח בבית המקדש. חמורים, כמו בני אנוש, אי-אפשר להקריב על המזבח ולפיכך חמורים, כמו בני אנוש, יש לפדות.

טו:
החוק הוא שאת בכור האתון יש לפדות. הטקס דומה לטקס המקביל, פדיון הבן, בו פודים ילד בן אנוש. בעל החמור צריך להציע לכוהן שבו בחר כבש או עז כמחיר הפדיון לבהמתו. מותר גם לפדות את החמוד בכסף: ההבדל היחיד הוא שכשפודים בכסף הסכום חייב להיות שווה לערך החמור בעוד שהכבש או העז דַּיָּם ללא קשר לערכם.

טז:
ניתן לצפות בטקס פדיון חמור שהתרחש ב-2007 במושב אלישיב. במקרה הזה העז שייכת כעת לכוהן והוא יכול לעשות בה כרצונו – ככל הנראה הוא יוסיף אותה לעדרו או ימכור אותה ברווח. החמור שנפדה הוא כעת כמו כל חמור אחר.

יז:
אולם, משנתנו אינה מתיחסת לחמור שנפדה אלא לחמור שלא נפדה או שעדיין לא פדו אותו. אסור להנות מבהמה כזו עד שפודים אותה. אם חמור בכור שלא נפדה יתערבב בין חמורים אחרים כולם כעת אסורים בהנאה.

יח:
הפריט הבא ברשימה שבמשנתנו הוא "בשר בחלב". יהיה זה מאוד מפתה להסביר בפשטות מה שכמעט כל יהודי כבר יודע: אסור להנות מתערובת של בשר עם כל מוצר חלב. אך לא זו הכוונה של משנתנו.

יט:
שלוש פעמים, באופן חידתי למדי, התורה מדגישה:

הגמרא [חולין קטו ע"ב] מסבירה:

ולא גדי בחלב של אמו בלבד אלא כל בשר בכל חלב או מוצר חלב.

דבר ידוע הוא שבענייני כשרות כשהדבר האסור מתערבב בדבר של היתר לא נעשתה כל התערובת לאסורה אם היסוד האסור הוא פחות מחלק אחד משישים (אחוז ושני-שלישים) מכלל התערובת. (כך שטיפה של חלב שאיכשהו נכנסת לסיר גדול של מרק עוף המרק לא נעשה אסור אם אפשר להעריך את כמות החלב כפחותה מחלק אחד משישים של הכלל.)

כ:
מאחר ומשנתנו מתיחסת למשהו שאסור "בכלשהו" לא יתכן שהיא מתיחסת כאן לתערובת רגילה של בשר וחלב. בגמרא מציינים שכל הפריטים האחרים ניתנים לספירה: פריט אחד שמתערבב בין פריטים אחרים דומים, אלא שאי-אפשר להבחין ביניהם. לפיכך, פרוש הפריט הזה שבמשנתנו הוא זה:

כשמתערבבת חתיכת בשר שהיתה לאסורה בגלל מגע עם מוצר חלב כלשהו עם חתיכות אחרות של בשר כולן נעשו לאסורות.

כא:
הפריט האחרון ברשימה שבמשנתנו פשוט להסבר: בעזרת הכוהנים שבבית המקדש היה אפשר להביא רק קורבנות. אם כוהן הביא בהמה משלו לשימושו האישי והשתמש בכלי בית המקדש הבהמה שנשחטה אסורה ואם הפגר מתערבב עם פגרי חולין של היתר כולם נעשים אסורים. ההבחנה בין בשר קודשים לבין בשר חולין נובע מהפסוק בתורה שמתיר בשר חולין:

"בשעריך" הוא המקום הנכון לשחוט בשר חולין ו-"המקום אשר יבחר ה' אלוהיך לשום שמו שם" הוא המקום הנכון לשחוט בשר קודשים.