AZ-h072

בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל

חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

מסכת עבודה זרה, פרק ה', משנה ט' (חזרה):
אֵלּוּ אֲסוּרִין וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן: יֵין נֶסֶךְ, וַעֲבוֹדָה זָרָה, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה, וְצִפֳּרֵי מְצוֹרָע, וּשְׂעַר נָזִיר, וּפֶטֶר חֲמוֹר, וּבָשָׂר בֶּחָלָב, וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְחֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה. הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן.
הסברים (המשך):
ז:
אנחנו ממשיכים את ההסבר למשנה זו. הפריט הבא ברשימה הן ציפורי מצורע. כיום מוסכם שמצוות התורה העוסקות בצרעת אינן קשורות למחלה הידועה כיום כמחלת הנסון. נראה כי בתורה לכל עיוות של העור או קשקשת בעור ניתן השם הכללי 'צרעת'.
ח:
כל הופעה של דבר יוצא מן הכלל על העור ודאי היתה מפחידה מאוד, במיוחד בחברה בה לא היה הידע כיצד לרפא מחלה כזו. המסורת מיחסת מחלות כאלה לחטא של 'לשון הרע', פטפוט מרושע שבא כדי להכפיש את שמו הטוב של מישהו. הבסיס לכך הוא תקרית מקראית המתוארת בבמדבר י"ב:
וַתְּדַבֵּר מִרְיָם … בְּמשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח, כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח. [במדבר יב א]
הפטפוט המרושע היה רע בעיני הקב"ה אשר מתריס:
וַיֹּאמֶר: שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי! אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ. לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה: בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט. וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמשֶׁה? וַיִּחַר אַף ה' בָּם וַיֵּלַךְ. וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג… [במדבר יב ו-י]
ט:
התורה [ויקרא יד א-ז] מצווה כך לשם טיהור המצורע:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ. וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן, וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ; וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת … וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים. אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים. וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה.
בפרושו לקטע זה רשי, שמבסס את עצמו על מדרש בויקרא רבא ט"ז ז', נותן הסבר די מוזר מדוע היו צריכים שתי ציפורים לטקס הטיהור:
לפי שהנגעים באין על לשון הרע, שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו צפרים, שמפטפטין תמיד בצפצוף קול.
יהיה אשר יהיה, משנתנו פוסקת שאם הציפור ששוחררה לחופשי תתערב בין ציפורים אחרות – כולן אסורות. (אינני יודע איך מישהו יכול היה לדעת שציפור מסויימת היתה ציפור של מצורע, ואם כן מדוע לא אסרו את כל הציפורים – רק כדי להיות בטוחים?)
י:
הפריט הבא הוא שיער נזיר. דנו בתופעה של נזיר בכמה הזדמנויות. ב-ע"ז 059, לדוגמא, כתבתי:
הנזיר הוא אדם שנדר נדר התנזרות. (הפרטים הבסיסיים ניתנים בתורה [במדבר ו א-ו].) בכל תרבות יש בני אדם שמרגישים שעליהם למנוע מעצמם חלק מהדברים הטובים בחיים: רכוש, חברה, מין וכדומה. נזירות נוצרית של ימי הביניים היא דוגמה טובה, שבה בני אדם נדרו נדרים של 'דלות, צניעות וציות'- במילים אחרות, הם נשבעו לשלול מעצמם רכוש פרטי, יחסי מין ושיפוט עצמי. ואולם, בהתניה של התורה אנו מוצאים שההגבלות כבר 'מובנות' בפנים. הנזיר רשאי למנוע מעצמו רק שלושה דברים (צריכת אלכוהול, גזיזת השיער ומגע עם המת) ורק לתקופת זמן מוגבלת. כשהזמן נגמר הנדר נשלם.
יא:
כשתקופת הנזירות מגיעה לסופה הנזיר צריך לעבור טקס הטהרות המתואר בתורה [במדבר ו יג-יח]:
וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ: יָבִיא אֹתוֹ [את עצמו] אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וְהִקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ לה': כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ תָמִים אֶחָד לְעֹלָה וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד תָּמִים לִשְׁלָמִים; וְסַל מַצּוֹת סֹלֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם. וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' וְעָשָׂה אֶת חַטָּאתוֹ וְאֶת עֹלָתוֹ. וְאֶת הָאַיִל יַעֲשֶׂה זֶבַח שְׁלָמִים לַה' עַל סַל הַמַּצּוֹת. וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת מִנְחָתוֹ וְאֶת נִסְכּוֹ. וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶת רֹאשׁ נִזְרוֹ וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וְנָתַן עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים.
שוב, באופן מוזר למדי, אם חלק מהשיער הזה יתערבב עם שיער אחר הכול נאסר.
המשך יבוא.

