AZ-h064

א:
משנתנו עוסקת במעמדם של מזונות שונים אם הם באו במגע עם יין נסך.

ב:
הרישא של משנתנו פשוט. אם יין נסך נופל על ענבים ניתן לשטוף אותם במים קרים ולאחר מכן הם מותרים לאכילה מפני שהמים מסירים מהענבים את כל היין. ואולם, אם הענבים היו בקועות השטיפה במים לא תועיל היות והיין כבר חלחל לתוך הפרי.

ג:
הסעיף הבא עוסק במקרה אמיתי. סוחר, בשם ביתוס בן זונין, ייבא גרוגרות (תאנים יבשות) בספינה. במהלך המסע חבית של יין (שמבחינה יהודית הוא יין נסך) נשברה והיין נשפך על התאנים. כשנשאלו החכמים האם מותר ליהודים לקנות או לאכול את התאנים הללו הם השיבו שהדבר מותר. הטיעון שלהם הוא ההסבר של הסעיף הבא.

ד:
משנתנו מביאה כעת כלל. אם מזון אסור או משקה אסור מתערבב במזון או במשקה שכשלעצמו הוא מותר, התערובת שנוצרה אסורה או מותרת לפי הכלל הזה: אם המזון או המשקה האסור משפר את טעמו של המזון או המשקה שאיתו הוא התערבב (נותן טעם לשבח) אזי כל התערובת אסורה; ואולם, אם העירבוב מקלקל את הטעם (נותן טעם לפגם) אזי התערובת מותרת – מפני שאין בכך הנאה.

ה:
כמובן, הכלל הנ"ל תקף רק כאשר המזון או המשקה האסורים הם מותרים מבחינת מהותם ורק סיבה 'טכנית' כלשהי הופכת אותם לאסורים; אם במהותם הם אסורים הכלל אינו תקף. במקרה שלנו, יין הוא משקה מותר; האיסור נובע מכך שהוא שייך ללא-יהודי או שמי שאינו יהודי נגע בו. כפי הנראה, יין מקלקל גרוגרות כך שהן הותרו ליהודים.

ו:
הסיפא של משנתנו הוא למעשה רק הדגמה של מה שהסברנו לעיל. אם חומץ המופק מיין נסך התערבב עם גריסים – דגנים טחונים – הגריסים מותרים כי החומץ מקלקל את טעמם.

ב-ע"ז 063 למדנו שיתכן שיהודי יאלץ לוותר על שכר עבודתו עם העבודה היתה כרוכה בדבר שאסור מבחינת הדת. מרק לרמן כותב:

לי נראה שאם החוקים הקשורים לוויתור על השכר היו ידועים למעסיקים לא-יהודים, מעסיק חסר-מצפון יכול "לעבוד על המערכת" בכוונת תחילה ולגרום לפועל היהודי התמים קושי כלכלי משמעותי. האופן היחיד בו אפשר להמנע בביטחון גמור מהמצב הזה הוא שיהודי יסרב לעבוד עבור לא-יהודי. האם זו היתה תוצאה לה התכוונו?

אני משיב:

אני סבור שלא-יהודים רבים היו מודעים לקביעה הזו. אני גם סבור שהיו הרבה לא-יהודים הגונים שנמנעו מלנצל את ההלכה הזו. ואולם, אני גם בטוח שמרק צודק כשהוא מעלה את האפשרות שהיו מעסיקים לא-יהודים שהיו מנצלים את ההלכה הזו. עלינו להניח שפועלים יהודים ניסו לעבוד רק עבור מעסיקים לא-יהודים הוגנים. מקרה בלתי הולם אחד יהיה מספיק כדי להזהיר את כל הפועלים היהודים ממעסיק חסר מצפון. ועלינו לזכור שהיו מקבלים שכר על בסיס יומי – לא שבועי או חודשי. (אם מעסיק הוגן טעה מתוך בורות הוא יכול לתקן את המעשה לפועל היהודי שלו אם מאוחר יותר הוא יציע לו כמתנה גמורה את הכסף עליו ויתר.) אולם, נראה לי שהדרך הפשוטה ביותר שהפועל היהודי היה יכול לנקוט בה אם נאלץ לוותר על שכרו היתה לקבל את התשלום מאת הלא-יהודי ולאחר מכן להשמידו באופן כזה שלא יהנה ממנו בכלל. ב-ע"ז 039 ראינו דוגמה אחת של הדרך הזו.

מרק צודק באומרו ש-" האופן היחיד בו אפשר להמנע בביטחון גמור מהמצב הזה הוא שיהודי יסרב לעבוד עבור לא-יהודי". אולם, עצם העובדה שמשנתנו מעלה את האפשרות מרמזת על כך שיהודים רבים אכן עבדו אצל מעסיקים לא-יהודים. אינני זוכר מקור אחר שמרמז על כך שהחכמים ניסו בכוונה תחילה להניע יהודים מלעבוד אצל לא-יהודים.

בהזדמנות זו ברצוני לאחל לכולם חג שבועות שמח!