AZ-h061

א:
כדי להבין את משנתנו עלינו לחשוב על מצב דומה. כיום, יצרנים לא-יהודים רבים רוצים שיהודים יקנו את מוצריהם, ולכן הם מקפידים לקבל אישור ממקור רבני מוכר שהמוצר כשר ויהודים יכולים לאכול (או להשתמש) בו.

ב:
משנתנו עוסקת ביינן לא-יהודי ששכר יהודי שיכין את היין עבורו. הפועל היהודי מוודא שבמהלך תהליך הכנת היין נוכרי לא נגע ביין, ולפיכך היין אינו יין נסך ויהודים רשאים לקנותו ולשתותו.

ג:
בבעלות היינן הלא-יהודי בניין שפונה לרחוב הראשי של העיר. היהודי מציג את היין שיצר בחנות (משנתנו קוראת לזה בית) בבנין הזה.

ד:
משנתנו פוסקת שבמקרים כאלו היין כשר אף-על-פי שהוא שייך לנוכרי. מותר ליהודים לקנות את היין הזה מהחנות אם היא בעיר שתושביה מעורבים, לא יהודים ויהודים כאחד. הסיבה פשוטה: אנו יכולים להניח שמאחר והוא טרח את כל הטירחה הזאת כדי שיהודים יוכלו לקנות את יינו, בעל העסק הלא יהודי לא יסתכן באפשרות שיהודי יראה אותו נוגע ביין, מאחר והוא יודע שבכך היין יהיה ליין נסך ויהודים לא יקנו אותו ממנו. כך שבשבילו לנגיעה ביין אין היגיון כלכלי.

ה:
ואולם, אם העיר היא עיר של נוכרים הדרך היחידה שבעל העסק יכול להבטיח ליהודים שהיין שלו כשר הוא על ידי הצבת יהודי שישמור בחנות. השומר היהודי ערב לכול לקוח יהודי אפשרי שנוכרי לא נגע ביין. ללא נוכחות השומר אין דבר שיעכב מבעל העסק הנוכרי לגעת ביין מאחר והאפשרות שיהודי שעובר במקום יראה אותו היא אפשרות זניחה.

ו:
משנתנו גם מציינת שהשומר היהודי לא צריך לעמוד על המשמר כל הזמן. די בכך שהוא יכול להופיע בכל רגע נתון כדי להבטיח שבעל העסק לא ייגע ביין.

ז:
כעת עלינו לקחת בחשבון את אזהרתו של רבי שמעון בן אלעזר. פסיקתו ש-'כל רשות גוים אחת היא' פרושו שאם החנות בה נמכר היין אינה שייכת ליינן עצמו אלא ללא-יהודי אחר, יש צורך בשומר יהודי אפילו בעיר בה בהחלט יתכן שיהודים יעברו במקום בכל עת.

ח:
בפרושו למשנתנו רמב"ם מציין כך:

הוא מבסס את דבריו על ברייתא בגמרא [ע"ז ס"א ע"א-ע"ב].

אני משתדל להביא את ההערות והשאלות שנשלחות אלי קרוב ככול האפשר לשיעור בו עלה העניין לראשונה. ואולם, לא תמיד הדבר אפשרי, שהרי לעיתים קרובות אני חש שאי אפשר לפרוש על פני יותר מדי שיעורים נושא מסוים שאנו לומדים. ההודעה שבהמשך נשלחה על ידי מרק לאוטמן לפני די הרבה זמן. היא מתיחסת ל-
ע"ז 054, ויתכן שתרצו לתת מבט שני בשיעור ההוא לפני שתקראו את מה שיש למרק לומר.

בעבר נתבקשנו למסור למשתתפים מקרים בחיים המודרניים הקשורים לע"ז. בטיול האחרון שלנו בארץ ביקרנו במערות הקבורה בבית שערים, מקום קבורתו של יהודה הנשיא. במערות אלו נמצאים ארונות קבורה שנשתמרו להפליא. על אחד הארונות מסותת הסמל של האלילה היוונית Nike. ללא ספק, יש קשר ישיר בין האלה Nike לבין מוצרי האופנה Nike של ימינו. האלה Nike סימלה "ניצחון" וכמובן החברה העולמית אימצה סמל זה ומציגתו על נעליה, חולצותיה, כובעיה, ועל כל שאר פרטי ביגודיה. נראה, שמדובר במעשה של עבודה זרה מודרני! אמנם מנהלי חברת Nike ועובדיהם אינם כורעים ומשתחווים לאלילה, אך הם מסתייעים במשמעות המקורית שלה. הם לא מבטלים את הצלמית כמו שלמדנו בע"ז 54, אלא דואגים לטיפוחה ולשמירת כל זכויות היוצרים הקשורים אליה! על כן, האם יש כאן מקום לאסור על יהודים ללבוש פרטי אופנה שמנוססים צלמית כזו? לא היינו לובשים פרטי אופנה שעליהם מתנוסס הצלב; האם יש הבדל במקרה של מוצרי Nike?

אני משיב:

זה נשמע ממש כמו 'החומרה של השבוע'! לי נראה שהכול תלוי במובן שיש לסמל הן לחברה שמשתמשת בו והן למי שלובשים את מוצריהם. אם עדין יש לסמל משמעות דתית, אזי ברור שליהודים שומרי מצוות אסור כל קשר עם המוצרים האלו: אסור להם ללבוש אותם או אפילו לסחור בהם. אבל אם הסמל התבטל מכל משמעות דתית, לי נראה שתהיה זו החמרה מיותרת להתנהג כאילו עדין יש לסמל משמעות דתית. ניתן לתת את הדעת על מספר המדינות שצלב מעטר את דגלם. יתכן ולסמל ההוא היה במקור משמעות דתית אבל כבר אין לו משמעות כזו. לדוגמה, בתי ספר רבים בבריטניה דורשים מתלמידיהם ללבוש תלבושת אחידה בהקפדה; במקרים רבים הז'קטים נושאים סמלים של הצלב של ג'ורג' הקדוש (אנגליה) או אנדרו הקדוש (סקוטלנד) וכיוצא בזה. אבל ילדים יהודים לובשים את הז'קטים הללו היות והצלבים הללו הם כעת הסמלים של בתי הספר ואין להם כל משמעות דתית. הזמן והנסיבות ביטלו את האליל, כביכול.